השופר של התלמידים
השופר של התלמידים

חודש אלול ויבבות השופר הזכירו לי איך רק פעם אחת בחיים שלי כמחנך הצלחתי להבין מה המשמעות של יללה אמיתית ובוקעת רקיעים כאשר היה לי תלמיד בכיתה ד' שעבר ימים קשים כאשר משפחתו התפרקה לו מול העיניים.

למרות שהיה ילד, הוא נלחם כמו אריה פצוע ובעיקר זכור לי איך שהתפעלתי ממנו מגונן ושומר על אחיו הקטנים ודואג להם כאילו ידע והבין את התפקיד שייעד לו הגורל כאח גדול שאמור לשמור על אחיו הקטנים שנשארו ללא אבא תומך בבית.

זה קרה באמצע שיעור תורה כאשר אחד מהתלמידים שלי זרק לעברו באמצע ריב שיגרתי:

"אפילו אבא שלך שונא אותך ולא רוצה להיות אתכם בבית ולכן הוא עוזב אתכם!".

הייתי המום מהמילים הרעילות והחותכות שעפו באוויר ולפני שהספקתי להגיב התלמיד הזה, הפצוע, החבול, המיוסר כבר הספיק להעיף אגרוף ובעיטה לעבר התלמיד המקניט.

נסער ופגוע עם פנים אדומות הוא העיף את הכיסא שלו, טרק את הדלת ויצא בזעם מהכיתה כאשר כל התלמידים המומים כמוני מההתנהגות המפתיע של אחד מהתלמידים השקטים והאהובים של הכיתה.

שלפתי איזה מטלה כיתתית, ביקשתי מהמחנך השני לשים עין על הכיתה שלי ורצתי לכיוונו.

"אני רוצה שתסביר לי מה הולך?" ביקשתי וחיבקתי אותו, מנסה לאסוף את ההתרגשות של עצמי והכאב הרב לנוכח תלמיד שלך שהולך ומתפורר לך מול העיניים.

אבל הוא פשוט לא אמר לי כלום. רק הסתכל עליי ובכה וילל וכאב.

והבכי הזה שלו, והדמעות, והצעקה שנהפכה ליללה כואבת וארוכה חדרו לי מבעד לגוף ונכנסו לי היישר לנשמה והרגשתי שהוא לא צריך להוסיף ולהסביר ולדבר ולומר כי אני כבר מבין הכול

ואיך אפשר לא להבין? כשאתה שומע את היללה האבודה והכואבת הזו של תלמיד שמרגיש שכל העולם שלו קורס מתחתיו ובעצם הבית האהוב שלו נחרב לו מול העיניים.

ואז לראשונה בחיים שלי הבנתי באמת את המשמעות של השופר והיללה שלו שנדמית כבכי של תינוק שזר לא יבין מלבד אמו שפשוט יודעת ומרגישה הכול ומבחינה בין בכי של כאב לבכי של עצוב לי.

והלוואי אלוהים, הלוואי שנדע כמורים ומחנכים להקשיב ולשמוע ולהכיל ולהיות שם בשביל התלמידים שלנו שלפעמים לא ימצאו את המילים הנכונות בכדי להסביר לנו מה הם מרגישים באמת

כי יש פעמים שמרוב שכואב לך ועצוב וכואב המילים מתחילות להתערבב לך ונהפכות לגוש אחד של מילים וצעקות ויללות

והלוואי שכמו השופר שחודר לנו מבעד לעור ולגוף ומרעיד לנו את הנשמה, כך נוכל להבין ולחוות ולהרגיש גם את היללות שלהם ונוכל לתת להם את התחושה שאנחנו כאן, בשבילם

והתקיעות והשברים והתרועה שיצאו מהלבבות שלהם, ייכנסו היישר ללבבות שלנו.