דף חדש

אבינועם הרש , כ"ט באלול תשע"ח

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

ראש השנה השנה מזכיר לי את המנהג שמקובל במערכת החינוך בין המחנכים:

בכל שנה מחנך חדש של כיתה מקבל את המידע הרלוונטי מהמחנך הקודם: הורים גרושים, לוקח ריטלין וכו.

הבעיה שהרבה פעמים המידע כמובן לא אובייקטיבי אלא נראה מבעד לעיני המחנך וכך תלמיד שלא הסתדר עם המחנך הראשון, עלול להתחיל ממקום נחות יותר מאחר שהמחנך החדש קיבל עליו מידע שלילי וכבר סימן אותו מראש.

ורק בשנתי השנייה כמחנך ב'חומת שמואל' הבנתי לראשונה בחיי את החשיבות האמיתית של שנה חדשה, דף חדש, כאשר בסוף מפגש ההיכרות חיכה לי ליד המכונית על הקורקינט שלו תלמיד נבוך שלא הכרתי קודם.

"אפשר לבקש ממך משהו?" שאל והפתיע אותי כי בחיים לא קרה לי שחיכה לי תלמיד ליד המכונית אחרי מפגש ההיכרות הראשון.

"רק מחילה, מה השם?" חייכתי לעברו

ואז הוא אמר את השם שלו שישר קפץ לי מהשיחת חפיפה עם המחנכת ועם עוד מורים תחת כוכבית עם כל מיני דגשים.

ואז הוא המשיך:

"גם אם תגיד לי שלא, אני יודע ששמעת עליי כל מיני דברים רעים. בכל שנה אותו סיפור. אני מקבל מחנכים חדשים שכבר מסמנים אותי מראש ואף אחד מהם לא באמת מוכן לשמוע את הצד שלי" ואת הרגע הבא לא אשכח בחיים:

הוא, תלמיד כיתה ד' הקטן הזה, הרים את הפנים שלו והסתכל לי בעיניים ואז הושיט לי את היד שלו ואמר לי בפנים רציניות ובהתרגשות:

"אני רוצה שלא תסמן אותי כמו כולם. שתתן לי דף חלק. עשינו עסק?".

לא ידעתי מה לומר וגם שני הידיים שלי היו תפוסות עם כל השקיות מהכיבוד של ערב ההיכרות. הורדתי את כל השקיות והאמת שרציתי בכלל לחבק אותו כי אף פעם לא יצא לי לקבל בקשה נרגשת כזו מתלמיד כל כך צעיר.

לחצתי לו את היד ברצינות ואמרתי לו:

"עשינו עסק. נותן לך את המילה שלי. דף חדש!".

הוא חייך, עלה על הקורקינט ונסע ואיך שהגעתי לבית שלי, פתחתי את הנייד, הוצאתי את קובץ החפיפה, השארתי רק את הפרטים היבשים על מצב המשפחה שלו ואת כל השאר מחקתי.

דף חדש.