ד' עוז לעמו יתן - לזכר ארי פולד

יהודית אפרתי , י"ב בתשרי תשע"ט

במבט ראשון נראה שהפסוק "ד' עוז לעמו יתן" מתהילים, הינו בקשה - אנו מבקשים שהקב"ה יתן לנו עוז להתמודד עם ההנהגות שלו בעולמנו. הנהגות שאנו לא תמיד מבינים. אנו מקבלים גזרי דין שלו ומכניעים את עצמנו ורק מבקשים שיתן לנו עוז להמשיך מתוך דבקות בהשם.

לפני מספר ימים אירע רצח נוראי של שכן יקר, ארי פולד, בצומת הגוש. ארי היה אדם של שילובים - הוא שילב עוז מול אויבים יחד עם עדינות מול ילדים. הוא שילב לימוד תורה עם עוצמות יחד עם הוראת הגנה עצמית בשיטה מיוחדת. הוא שילב הובלה משמעותית בבית הכנסת יחד עם הובלה בכיתת הכוננות של אפרת. הוא עסק בהסברה במלוא הרצינות, אבל בקבלת שבת היה שמח ורוקד עם בנו הקטן. 

ארי פולד הי"ד פירסם לפני שנתיים בעלון שבת "שיחת השבוע" את הנס שאירע לו לפני כ12 שנים במלחמת לבנון השניה כאשר הוא ניצל מרסיס שחדר לו לתיק והנזק היחיד שאירע לו היה ששרט את גבו. עד היום, כך סיפר ארי, הרסיס שמור אצלו בסלון כדי להזכיר את המקרה שבו הוא להגדרתו, נולד מחדש.

השבוע ארי נלקח מאיתנו בדרך מאוד לא הגיונית. הוא היה תמיד מצויד בנשקו האישי, היה מומחה בהגנה עצמית ובמהותו, היה אדם גדול שהשרה ביטחון על כל סובביו. הרצח הבלתי נתפס מעורר אותי לחשוב על כך שרצח לא הגיוני ואיום שכזה יכול לעורר אותנו. להדגיש לנו משהו. 

כשהקב"ה בוחר לקחת מאיתנו אדם מסיבות גנוזות, הוא בעצם מאיר את אותו האדם עם זרקור ענק, זרקור שמאיר אותו וגורם לכולנו להכיר אותו דרך התקשורת, דרך בית השבעה, דרך הסיפורים שאנו שומעים עליו. כמו הסיפור הידוע על כך שכאשר רואים עץ גדול שנטוע באדמה לא ניתן למדוד במדוייק את גודלו. רק לאחר שהעץ נגדע ונפל - הגודל האמיתי ניתן למדידה מוחשית.

אינני מבינה את הנהגת ד', אך מאמינה בו בכל לב. ארי פולד נגע בכל מי שהכיר אותו אפילו קצת ומילא אותו בהשראה. כשכנה של משפחתו אני יכולה לומר שהוא היה אדם מלא אידיאלים ואמונה בקב"ה בצורה מלאת עוז וביטחון. 

יתכן שהאמירה של דוד המלך בתהילים היא ש"השם עוז לעמו יתן" הינה בעצם ציון מציאות. הקב"ה יתן לנו עוז. הרבה שליחים לו למקום שדרכם הוא שולח לנו עוז. זו עובדה, הנגזרת מהשבר, ולא רק תפילה.

כשאנחנו מרגישים שעוז הינו הדבר הרחוק ביותר מאיתנו הקב"ה מראה לנו מהו עוז אמיתי.

עוז אמיתי הינו סרטוני הפייסבוק שארי היה מפרסם כל הזמן, הסיפור המרגש שפרסם ובו הוא רואה במציאות את יד ד'. ולאחר לכתו של ארי, עוז הינו בית השבעה מלא האמונה והעוז שראיתי בבית משפחת פולד.

בתפילת שחרית שהיתה בבית משפחת פולד ביום שני המניין היה מורכב מאביו, אחיו, ושני בניו של ארי ועוד רבים אחרים והתפילה היתה עוצמתית כל כך. 

באמצע התפילה שמעתי את אביו של ארי בוכה אל ד' ואומר בקול רם ובכוונה פסוק מתהילים "אל תגעו במשיחי...". אכן התחושה היא שאדם כמו ארי היה ממש שליח ציבור. שדרכו כולנו למדנו שיעור בעוז. משפחתו של ארי ממשיכה עם אותו עוז וכבר הבוקר, כשעברתי ליד בית משפחת פולד, ראיתי דגלי ישראל רבים תלויים סביב הגינה וסוכה שכבר בנויה וניצבת. 

בימים הנוראים שחלפו התפללנו רבות על החלק השני של הפסוק: "ד' יברך את עמו בשלום". 

בבקשה הקב"ה, אל תביאנו לידי ניסיון. אנחנו רוצים שלווה בחיינו, אבל תמיד יש אצלנו אנשים עם עוז שמעוררים את כולנו ומראים לנו מה היכולות האמיתיות שלנו, ומדרבנים אותנו לצד השלווה לעמול ולמצוא את העומק ואת הפוטנציאל שיש בנו. שלמות השלום.