1.
* סגירת שישה תיקי חקירה. גם אני הופתעתי והצטערתי כשפורסמו החשדות נגד הרב אברהם ישעיהו הבר.
האיש שהקים את הארגון הנפלא "מתנת חיים", וגרם למאות ישראלים לתרום כליה לאנשים שאינם מכירים ובכך להציל חיים – נעצר בחשד לסחר באיברים.
החשדות המתוקשרים העיבו על הפעילות ההתנדבותית, אבל לפני כמה ימים הוחלט לסגור את התיק. אפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה של רבים.
ובזירה אחרת: בימים אלה פורסמו גם ההחלטות לסגור את תיקי חקירה נגד ראש עיריית מבשרת יורם שמעון, ראש עיריית רמת גן ישראל זינגר, ראש עיריית דימונה בני ביטון, ראש עיריית צפת אילן שוחט וראש עיריית קריית שמונה ניסים מלכה. לא תמיד "כולם מושחתים", בשלטון המקומי ובכלל.
* סרטוני הסליחות מהכותל המערבי. ערב אחרי ערב, התיעוד של עשרות אלפים מגיעים לכותל הפך השנה לוויראלי במיוחד: רחפנים, זוויות צילום מיוחדות, פיוטים שכולם שרים ביחד. יותר ממיליון איש היו שם בחודש האחרון. אני לא יודעת אם אנחנו הולכים לשם יותר או פשוט מצטלמים יותר, אבל התחושה בסמטאות הכותל בימים האחרונים הייתה שפתאום קם אדם בלילה ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת.
* בערב יום כיפור פתח יוסף שפייזר, יו"ר פורום ההורים הדיגיטלי, עצומה דיגיטלית. כבר עתה הצטרפו יותר מ-4,000 הורים, ששלחו מיילים למנהלי חברות הסלולר בדרישה לספק סינון אתרים אוטומטי. מי שירצה יוכל להסיר אותו, אבל זו תהיה ברירת המחדל. שפייזר ושותפיו גילו שהגיל הממוצע לחשיפה לתכנים פורנוגרפיים ברשת הוא שמונה, ויצאו למאבק על עתידו של ושפיותו הדור הבא. את יוזמת החקיקה מובילים יחד איתן כבל (המחנה הציוני), שולי מועלם (הבית היהודי) ומיקי זוהר (הליכוד). הצעת החוק בנושא תעלה בוועדת השרים הראשונה שתתכנס אחרי סוכות. מועלם אמרה לי השבוע שהעובדה שהציבור סוף סוף מתעורר נותנת רוח גבית למחוקקים ומקדמת את הסיכוי לשינוי.
2. כמו תקיעת השופר ותפוח בדבש, גם חשיפת הארכיונים של מלחמת יום כיפור הפכה לחלק ממנהגי הימים האלה. מדהים איך החומר התיעודי מיום הכיפורים 73' לא נגמר. בימים אלה מצא חיים לנגזם תיק ישן בארכיון המדינה, ובו הפנינה הבאה.
הוויכוחים על פס הקול שמלווה את החזרה שלנו לארצנו לא התחילו היום. גם אז נשאלה השאלה איך לספר את הסיפור, מה המסר ומה התוכן. את המכתב שיובא כאן כתב הרב משה צבי נריה, שמכונה "אבי דור הכיפות הסרוגות". מפעל חייו, שעליו זכה בפרס ישראל, היה הקמת מוסדות החינוך של הציונות הדתית. הוא היה חבר כנסת, רב, סופר, תלמיד של הרב קוק. התאריך הוא כ"ה בתשרי תשל"ד, כלומר כשבועיים אחרי פרוץ מלחמת יום כיפור, וכך הוא כותב בהתרגשות:
"לכבוד ראש ממשלת ישראל, הגב' גולדה מאיר, שלום וברכה. כאחד מאלפי רבבות היהודים הנפעמים בעצם הימים האלה, בעצם אימות המלחמה, מגילויי עוצמת הקיום היהודי-ישראלי, מגילויי נצח ישראל, חייב אני להביע את צערי על שטרם ניתן ביטוי והד לתחושה זאת בנאומי כב' ראש הממשלה. כב' הגברת ראש הממשלה יודעת תמיד להגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון, והיא גם יודעת להעלות דברים מעומק הנשמה היהודית – מה'פינטעלע ייד'. לא אחת השמיעה דברים על הפלא של הקיום היהודי, על פלא התופעה הבלתי-רציונלית של ההיסטוריה היהודית – והיה לדברים הד עמוק בלבבות.
ועתה – בעיצומה של המלחמה הקשה שגם בה מתגלה הפלא היהודי - הכרח חיוני הוא, חובה עליונה היא, להשמיע דברים מסוג זה באוזני העם כולו, באוזני העולם כולו, בקול רם, בקול הנצח. כשעם ישראל עומד על נפשו, נלחם על חייו, הוא צריך לשמוע ולהשמיע דברים הנובעים מעומק נפשו, ממעמקי מהותו, מנשמת חייו.
"זה נחוץ להרמת המורל של הלוחמים בחזית, לחיזוק הרוח של אזרחי ישראל בעורף, לאוזני העם בתפוצות, ואף גם לאוזני אומות העולם. מפי ראש ממשלת העם היהודי בארצנו, מצפים עכשיו לא רק להצהרה מדינית תקיפה ובוטחת, אלא גם לדברים המתרוממים מעל לחיי-השעה, לדברים הנובעים מעוז האמונה בנצח-ישראל, הנובעים מגבורת הביטחון בצור ישראל וגואלו.
אילו נשמעו דברים כאלה בעצם יום הכיפורים – היה הצליל הצלול שלהם ביום הקדוש הזה מרטיט לבבות, וגם אילו נשמעו בנאום בכנסת - היה להם משקל רב.
מקדשי השם בחייהם ובמותם, התייחדו והתעלו תמיד עם קריאת 'שמע ישראל', ומקריאה עילאית זו בקעו כוחות איתנים. כב' הגב' ראש הממשלה, אם גדולה בישראל, בת ישראל לדורותיה, נכדת יהודי קדוש עז-רוח שעמד על נפשו וקידש שם שמיים בגבורת נשמה, שאי נא דברים יהודיים באוזני עם ועולם, ויחזקו הדברים את כל העומדים במערכות ישראל ויקרבו את הניצחון המלא. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. בכל הכבוד והיקר, משה צבי נריה".
הקריאה של הרב נריה ברורה: לשזור את מלחמת יום הכיפורים בתוך ההיסטוריה היהודית הנצחית כולה. מכתב תשובה קצר הגיע רק בי"ט בכסלו, 14 בדצמבר 1973: "לכבוד חבר הכנסת הרב משה צבי נריה, הכנסת, ירושלים. לחבר הכנסת נריה היקר שלום וברכה, בשל העומס בשבועות אלה הנני מאשרת רק עתה קבלת מכתבך אלי מיום כ"ה בתשרי תשל"ד. קראתיו בעיון ובקשב ואני מודה לך מאד על שכתבת אלי. בברכה נאמנה, גולדה מאיר".