שני מלכים בסירה אחת

תגיות: צבי פישמן
צבי פישמן , כ"ח בתשרי תשע"ט

היו היה מלך גדול ומרומם ששלט על ממלכה עתיקה וקדושה. הוא לימד את אנשי הממלכה לאהוב את ה'. לבו היה מלא אהבה לכל נתיניו ולכל האנושות, והוא חיפש את הטוב בכל דבר ורעיון.

אהבתו הקיפה את הכל, אפילו אנשים שלא הסכימו עם דעותיו ולאלו שהפנו את גבם למורשת האומה. בכל פעם שנדרש, הוא דאג לשמור על כבודו של הקב"ה ולשמור על אחדות הממלכה, אבל דברי התוכחה שלו לא הפחיתו את האהבה שהוא הרגיש כלפי כולם.

כאשר המלך הגדול נפטר, הפך בנו למנהיג הממלכה. הוא גם אהב מאוד, מאוד את הא-ל והאומה. כולם קיבלו את הנהגתו. בהדרכתו, העם המשיך לשגשג ולצמוח. הממלכה היתה מלאת אור. מאחר שלא היו לו ילדים משלו, הקיף הבן של המלך הגדול את עצמו  בשרים וסטודנטים רבים, שאליהם תעבור הנהגת הממלכה, כאשר יצטרך לעזוב את העולם הזה לעולם הבא.

כשהגיע הזמן התעורר בלבול גדול. מי יהיה המלך החדש? כפי שהתברר, שרביט המלכות עבר לשר חכם ונבון שאהב את ה' ואת העם בכל לבו. עם זאת, אנשים רבים חשו כי אחד התלמידים הקרובים ביותר של המלך הקודם צריך להיות המלך החדש. הוא גם היה חכם ומלא באהבה גדולה לה' ולאומה. עד מהרה הפך המצב למביך. בכל הדרכים והמעשים שלו, המלך הזקן הגדול חיפש את אחדות הממלכה. בדיוק כפי שה' אחד, העם הנבחר של ה' צריך להיות גם מאוחד. בנו של המלך הגדול גם שם את האחדות כעיקרון המנחה של הממלכה. השר החכם שהפך למלך הלך בעקבותיהם. כך גם התלמיד המסור. אבל עכשיו, במקום אחדות, היו כל מיני מריבות ומחלוקות, ורגשות מרים בין שני המחנות. אנשים פשוטים נעשו מיואשים ומבולבלים, בלי לדעת אחרי מי ללכת. ענן של חושך החל להתפשט על פני הממלכה.

בגלל שלא רצה להיות מקור לויכוח, התלמיד המסור של בנו של המלך הגדול החליט לעזוב את הארמון. הרבה תלמידים חכמים וחשובים הלכו בעקבותיו. חסידיהם הפכו למחנה גדול בפני עצמו. הם בנו ארמון משלהם ואנשים באו מכל רחבי הארץ כדי ללמוד את דרכם. עכשיו היו שתי ממלכות ושני ארמונות ושני מלכים שאהבו ושירתו את ה".

השר שהפך להיות המלך, הזדקן ונפטר. בנו, החכם ואוהב ה' והעם, שגדל באולמות הארמון, הפך למנהיג החדש, במטרה להמשיך את דרכי אביו. בצד השני של הממלכה, הארמון החדש המשיך לפרוח תחת הדרכתו של התלמיד המסור שנחשב למלך האמיתי על ידי חסידיו.

יום אחד הוזמנו שני המלכים למסע בספינה לארץ מרוחקת, כדי ללמד את בני המקום את דרכי ה'. בלילה השני של הנסיעה, כשהיו רחוקים מהחוף, הספינה היטלטלה בסערה נוראה. ברק הבזיק בשמים הכהים. רעם שאג מעל. האונייה התנודדה בצורה מסוכנת הלוך ושוב בין הגלים המתנשאים. אין ספק, חשבו הקפטן והצוות, הסערה הייתה מה'.

לאחר שדיבר על המצב החמור עם צוותו, קרא הקפטן לשני המלכים להגיע לתאו על הסיפון.

"כולם יודעים על חלוקת הממלכה," אמר להם. "אולי הסערה הנוראה הזאת נובעת מן המצב המצער הזה. כקפטן, חובתי היא לחשוב על טובת האונייה. לאחר דיון עם הצוות, הוחלט כי שניכם תקבלו מזון ומים, ותרדו בסירת ההצלה לים. אולי, בטוב ה', הספינה תינצל, והא-ל ינחה אתכם למקום מבטחים".

שני המלכים הציצו זה בזה.

"אני מסכים", אמר בנו של השר.

"גם אני מסכים", אמר התלמיד המסור.

הרוח המתפרצת נשמעה על הסיפון כאשר שני המלכים הורדו בסירת ההצלה אל הים הסוער. בנו של השר לקח את המשוטים והתלמיד המסור תפס את ההגה. הים שאג סביבם. גלים מתנשאים הרימו אותם גבוה באוויר, ואז שמטו אותם לעבר המעמקים. שני המלכים התפללו בכל לבם לרווחת הספינה ולממלכה. מלך אחד השית את הסירה במשוטים. המלך השני ניווט. הם היו כה מעורבים בתפילותיהם ובמשימותיהם, שלא מצאו רגע לדבר. יחד הם נלחמו בסערה, נאבקים ביחד לטובת האתגר שעמד לפתחם.

בהדרגה, ללא שום סימן לנס ברור, שככה הסערה. מימי הים חזרו לזרימת גלים שלווים. עכשיו ניווט בנו של השר את סירת ההצלה הקטנה, והסטודנט המסור חתר במשוטים. הם חלקו ביסקוויטים ובקבוק מים. על ידי הכוכבים בלילה והשמש ביום, הם כיוונו את הסירה לעבר הממלכה. בעקבות שעות של מאמץ, הם היו תשושים מכדי לדבר.

מגבעה על החוף, מבעד לעדשה ארוכה, הבחין זקיף בסירת ההצלה הרחק בים. בראותו שתי דמויות בסירה הקטנה, הוא שלח בהתלהבות הודעה ששני המלכים מתקרבים לממלכה. לא עבר זמן רב,  ושני קבוצות גדולות התאספו לאורך החוף, חסידיו של בנו של השר, וחסידיו של התלמיד המסור.

בסירת ההצלה בים, שמעו שני המלכים את התשואות והשירים שבאו מחוף הים. עד מהרה יכלו לראות את שתי הקבוצות העצומות הממתינות לבואן. בשבח והודיה לה' על שפתיהם, מלך אחד השית את המשוטים, והמלך השני ניווט את הסירה לעבר החוף.

התלמיד המסור שבר את השתיקה ביניהם.

"בעבודה משותפת הצלחנו להביא את סירת ההצלה הביתה בשלום. מה יהיה כאשר נגיע לחוף?"

"כן. זאת השאלה. מה יהיה עכשיו? "השיב הבן של השר.

"מה היו מצפים המלך הגדול ובנו, מורינו, לעשות?"

"אני חושב שזה ברור."

"מה מפריע?"

לפני שאיש מהם יכול היה לענות על השאלה, נשמע קול מהחוף. שוברים את שורותיהם, נחילי אנשים מאושרים רצו לעבר המים.

"יחי הממלכה! "הריעו. "יחי הממלכה!"

אנשים רצו יחד לתוך המים. הם הרימו את הסירה הקטנה על כתפיהם ועם תשואות של ניצחון הם סחבו את הסירה עם שני המלכים לחוף.

"יחי הממלכה! " צעק הקהל יחד. "יחי הממלכה! שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!"