בין מתמטיקה למתמטיקה של החיים

אבינועם הרש , כ"ח בתשרי תשע"ט

דעות אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

ויש את הרגעים בחייו של מחנך שפשוט צריך להניח לצאת מהקופסא , לנצל את המומנטום ולעבור מהמתמטיקה למתמטיקה של החיים:

באמצע שיעור גאוגרפיה ב'חומת שמואל' ניגש אליי תלמיד שלי בכיתה ו' ואמר לי בדוגריות שהוציאה אותי משווי משקל:

"בחייאת המורה, עזוב אותך רגע מגאוגרפיה. תן לנו קצת סיפורים מהחיים שלך" ואז הוא פנה לכיתה ואמר לה כמחכה להסכמתה:

"נראה לי הרבה יותר מעניין לא ככה?".

וכל הכיתה כמובן עשתה עם הראש והנה מחנך שניצב מול דילמה:

האם לזרום עם רחשי הכיתה ולהביא אותה בספונטניות או להגיד להם:

איפה אתם חושבים שאתם נמצאים ולמה נראה לכם שאני הולך לשתף אתכם בחיים האישיים שלי? אבל אמרתי שייאללה, עד שכבר התלמידים שלי מבקשים משהו מעצמם ונפתח להם הלב, חבל לפספס ואז שיתפתי אותם באחד מהדייטים האחרונים שלי כרווק ואיך שממש ניסיתי להרשים את הבחורה שהייתה איתי ובסופו של הערב חזרתי לדירה הקטנה שלי בנחלאות ורק אני אלוהים והחתולות נשארנו עדיין ערים ואז הגיע SMS קטן ממנה:

"היי, אתה בחור מקסים אבל נדמה לי שזה לא יילך בינינו" וברגע הבא כל מה שזכור לי זה את הלב שלי מנופץ למיליון רסיסים שנדמו לי כמו קריסטל שניתז לרצפה והנה אני מוצא את עצמי רווק בן 30 בוכה כמו ילד קטן ולא מבין איך כל החלומות הכי גדולים שלי השתבשו ומי זה בכלל הלוזר הזה שמביט עליי מהמראה ויצאתי החוצה לכוון גן סאקר והתחלתי לרוץ באוויר הקר עד שכבר לא יכולתי לנשום וחזרתי לדירה שלי בלי אוויר ובלי דמעות רק מרוקן כמו בלון מנוקב ונרדמתי ולמחרת נתקלתי באייטם בNRG יהדות על כמה בנות חמודות שעושות את שבוע הספר האלטרנטיבי בדירה שלהם בקטמון ומפה לשם אני הולך לראיין אותם ומה אתם יודעים תלמידים יקרים? התברר לי בסוף שאותה אחת שראיינתי נהפכה לאשתי"

ובדיוק הגיע הצלצול להפסקה ונשמתי לרווחה רק שאני קולט שבמקום שהם יניחו לי ויתנו לי להתלבש בחזרה אחרי שחשפתי ככה את הנשמה שלי הם ממשיכים להסתכל עליי ולבהות בי ואני מבין שאני לא יכול לעצור באמצע אז אני מסיים ואומר להם:

"אז מה המסר מהשיעור הזה? תמיד לפני הזריחה יש את החושך הגדול מכולם ושתדעו שלמרות שגברים יכולים לבכות בלילה הם גם יכולים לפעמים לספר על זה לכיתה שלהם בבוקר והכי חשוב:

גם שאתם בטוחים שאין מצב שתצאו אי פעם מהמערה החשוכה שלכם אף פעם לא תדעו מאיפה תצמח הישועה ופתאום יזרח עליכם אור גדול. עכשיו סעו לי מהעיניים ולכו להפסקה שלכם לפני שאני בכלל אתחרט שפתחתי ככה את הלב שלי".

הם התחילו לצאת מהכיתה ואז אותו תלמיד שהתחיל בכלל את כל המהלך שואל אותי עם ניצוץ בעיניים:

"תגיד המורה, יש מצב ששיעור הבא תמשיך בסיפורים על החיים שלך? זה ממש יותר מעניין משיעור לשון וגם יעזור לנו יותר בחיים".

עניתי לו:

"בכנות? לא נראה לי...".