אַחֲרַי הַמַּבּוּל

דודי וכטל , כ"ט בתשרי תשע"ט

דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

"גם בחמ"ד אנחנו מתחילים להיכנס. אנחנו מכשירים את הלבבות עם מנהלי החמ"ד ולאט לאט גם ניכנס לשם" (איריס בן יעקב, ראש היחידה למיניות במשרד החינוך, מתפארת בפני ועדת החינוך של הכנסת כיצד אנשיה מצליחים להטמיע גם בחמ"ד שינוי תפיסה ביחס לבעלי סטיות. 23/02/2016).

כיום, למעלה משנתיים לאחר אותה ועדה, אנו יכולים להתגעגע למצב בו אותה בעלת תפקיד מספרת על תהליך 'הכשרת הלבבות'. כיום, לאחר שאצל מנהלי החמ"ד 'הלבבות הוכשרו', תלמידיהם נמצאים כבר על ה'מנגל' של כל אותם בעלי אג'נדת נירמוּל הסטיות.

אם עד לשנתיים האחרונות, המגמה של 'חיבוק' ואימוץ הזהות המינית של בעלי הסטיות כזהות לגיטימית לכל דבר ועניין, הייתה נחלתם של בתי הספר והתיכונים הממלכתיים בלבד, בתקופה האחרונה היא הולכת ונושאת ראש גם בחמ"ד.  

ואם למישהו מאתנו ישנו ספק, אפילו קל, שמא הדברים נעשים מבלי תשומת לב של ראשי המערכת (שר החינוך הנוכחי וראש מִנהל החמ"ד), להלן כמה עובדות ונתונים:

ימי עיון ליועצים החינוכיים של החמ"ד, כנסים למנהלים, ראשי ישיבות ואולפנות, הרצאות של 'מומחים בתחום' ושיחות מרגשות של בוגרי המערכת אשר 'יצאו מהארון' ונשארו בחיים כדי לספר – כל אלו ועוד הינם חלק ממערכה שמתנהלת בשנים האחרונות על ליבו של כל תלמיד במערכת החינוך הממלכתית דתית. כבר לא מדובר על מפגשים נדירים תחת מעטה חשאיות. ראש מִנהל החמ"ד של 2018 מצהיר בגלוי כי ישנו דיאלוג רציף של מִנהל החינוך הדתי עם העמותות התומכות בלהט"ב (כלשונו, 'בעלי סטיות' בלשוננו) דתיים.

"החמ"ד מתנגד לכל טיפול שנקרא טיפול המרה או טיפול שינוי. אנחנו לא נמצאים במקום הזה". המילים הללו לא יצאו מפיו של אדם חסר חשיבות או שייכות לחינוך ילדינו. זוהי עמדת החמ"ד, כפי שהביעה אותה זוהרה פלורסהיים מרכזת תחום ייעוץ במִנהל החמ"ד. מי שאחראית על כל תחום הייעוץ בבתי הספר של ילדינו.

בפרס שר החינוך לשנת תשע"ז בתחום הקולנוע זכתה אביגיל שפרבר, מייסדת שב"ל ו'בת קול' (ארגונים של בעלי סטיות). מנימוקי ועדת הפרס: "אביגיל שפרבר, בת למשפחה שומרת מצוות, החיה עם בת זוג ושני ילדיהן... מוכיחה בעבודתה עקביות, אומץ רב לגעת בפינות האפלות של הנפש, לשאול שאלות קשות בתוך המשפחה ולקבל תשובות לא נוחות. היא נוגעת במצבים אנושיים, שההלכה היהודית והחברה הדתית בישראל עוד לא שרטטו להם גבולות (האומנם?! ד.ו) – ובכך מסייעת לעצב מציאות חברתית ותרבותית בטרם נוסחה ע"י הממסד".

להזכירכם, שר החינוך של תשע"ז לא היה  מר יוסי שריד, גם לא הגברת שולמית אלוני, ואפילו לא נציג מפלגת השלטון מר גדעון סער. שר החינוך של תשע"ז ושל עכשיו הוא מי שמתיימר לייצג את הציבור הדתי לאומי, ולפעמים מתבלבל עם רצונו הכמוס לעצב אותו מחדש. הוא גם אותו שר חינוך שעושה כותרות ויחסי ציבור מהתנערותו והתנגדותו לקשרים עם ה'קרן החדשה לישראל', אך בפועל מתקצב פעילויות של ארגוני להט"ב, אשר כולם ממומנים על ידי אותה 'קרן', בעלות של מיליון וחצי ₪ לשנה.  

מה עתיד לצאת ממשרד החינוך של מדינת ישראל? מה מייצר לנו מִנהל החמ"ד? כבר לא מדובר בספקולציות או בנבואות זעם של מוכיחים בשער – במקום בו עסוקים בטשטוש הנורמליות האנושית, במקום בו מתקשים להתמודד עם מניפולציות רגשיות של אנשים שטבעו ורוצים להטביע אחרים איתם,  במקום בו מסוגלים רק לקבל ולהכיל מבלי להבדיל בצורה ברורה בין אור לחושך ובין טוב לרע – למקום כזה אין שום תקווה.

תלמודי התורה לבנים ובתי הספר הפרטיים לבנות, שצצים כפטריות אחרי הגשם, מלבד כל ה'עשה טוב' שיש בהם – הקדשת רוב מערכת השעות ללימודי קודש, חינוך לחיבה והערצה של תלמידי חכמים, הטמעת רגשות ותרבות ישראלית אמתית ומקורית; מלבד כל הנ"ל, הם קודם כל מצטיינים ב'סור מרע' הכולל את כל אותן מחלות תרבותיות בהן נגוע משרד החינוך, מחלות אשר לבסוף גם מִנהל החמ"ד נִדְבּק בהן.

אותה קִדְמה בה רוצים 'לזכּות' אותנו ארגוני הסוטים הינה עתיקת יומין. "דור המַבּוּל לא נִמְחוּ מן העולם עד שכתבו גימומסיות (שטרי כְּתוּבה ונישואים) לזכר ולבהמה" (מדרש רבה). ובמקום אחר ביאר רש"י, שכניעה ליצרים ולתאוות הייתה תמיד מנת חלקם של בני האדם, ומכל מקום לנהוג בעבירה זו (משכב זכור) קלות ראש עד כדי כך שיכתבו לזכר כְּתוּבה, את זה לא מצינו מלבד בדור המבול.

והלא בזה מדובר ועבור זה כולם בּוחשים. כבר שנים רבות שבעלי הסטיות ונציגיהם לא נלחמים על כך שמי שנושא את הנטייה הזו יוכל להסתובב ברחובות מבלי לחשוש שיותקף. כבר שנים רבות שהם לא עסוקים בזכותם לחיות את חייהם בשלווה מבלי שידרשו מהם להשתנות. המאבק הנוכחי נועד לערער את המקובל ולומר, שקשר של נישואים וחיוּב כתוּבה, דהיינו נורמליות אנושית, כבר אינם נחלתם של בעלי זהות מינית מסוימת.

במסרים הללו הם מלעיטים את החברה החילונית כבר קרוב לשני עשורים, כעת הם רוצים להאכיל גם אותנו.  ואחריהם המַבּוּל.