תסתכלו לי בעיניים

נגמרו הימים בהם היינו מוותרים על כבודינו כדי להתחנף לשונאי ישראל ושונאי יהודים.

אופיר דיין , כ"ט בתשרי תשע"ט

דעות אופיר דיין
אופיר דיין
צילום: מורגן ראום

הסטודנטית לארה אל קאסם מעוכבת כבר מספר ימים בנמל התעופה בן גוריון וככל הנראה, אם לא תהיה הפתעה בלתי צפויה, היא תכנס לארץ בימים הקרובים ותתחיל את לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים. 

אנשים רבים התבטאו בסוגיה, חלקם בעד לגרשה חזרה לארצות הברית וחלקם בעד הכנסתה לארץ באופן מידי, כאשר הוויכוח סובב בעיקר סביב פעילותה בארגון "סטודנטים לצדק בפלשתין". 

בעיני, זה בכלל לא משנה האם היא ראש הארגון או שהצטרפה אליו לפני יומיים. אסור היה בכלל להוציא לה ויזה לישראל מלכתחילה. 

עצם פעילותה בארגון זה אומרת הכל. ברגע שהיא מזדהה עם מטרות הארגון, היא מתנגדת אלינו. לא אליי כמתנחלת, אלא לכולנו כישראלים, יהודים, החיים במדינת ישראל. 

בתור פעילים פרו-ישראלים בקמפוסים, אנחנו נתקלים בפעילים של "סטודנטים לצדק בפלשתין" על בסיס יומי, הם היריבים הגדולים של ישראל בקמפוס. בניגוד למה שאנשים נוטים לחשוב, הארגון הזה לא קורא רק לחרם על ישראל ועל חברות שעושות עסקים עם ישראל, הוא לא קורא רק לנסיגה מיהודה ושומרון, הוא קורא להשמדת מדינת ישראל. ארגון "סטודנטים לצדק בפלשתין" מאמין שלמדינת ישראל אין זכות קיום.  לא באוגנדה, לא במדגסקר, ובטח שלא בישראל. 

מבחינתם, מדינה יהודית היא לא אופציה. מבחינתם, מדינה יהודית, גם אם ללא יהודים יש בה זכויות פרטיות מלאות, היא הדבר הגזעני והנורא ביותר שהם יכולים להעלות על דעתם.

הפעילים של "סטודנטים לצדק בפלשתין" הם אלה ששרים בקולי קולות "מהים לנהר, פלשתין תשוחרר" ו"אנחנו לא רוצים שתי מדינות, אנחנו רוצים לחזור ל1948". 

הם אלה שכשיצאתי עם חבריי מ"סטודנטים תומכי ישראל" מבניין באוניברסיטה, הקיפו אותנו והחלו לשיר "ישראל מדינת טרור".

הם אלה שביום השואה, בזמן שאנחנו מחלקים לעוברים ושבים עדויות של ניצולי שואה, עמדו מולנו והקריאו שמות של פלשתינים שנהרגו בהפגנות האלימות על הגדר בעזה. הם אלה שכשאירחנו את דני דנון בקמפוס הפריעו עד שנאלץ לרדת מהבמה. הם אלה ששתקו כשאחמידיניג'ד האנטישמי נאם באוניברסיטה. 

הפעילים האלה, שלארה עובדת בארגון הארצי שנותן להם הוראות, יעשו הכל כדי לגרום לסטודנטים פרו-ישראלים בקמפוסים לפחד להביע את דעתם. 

לא רק שזו זכותינו לסרב את כניסתה של אישה שעובדת בארגון שכל מטרתו הוא התנגדות לקיומה של מדינת ישראל, זו חובתינו. 

נגמרו הימים בהם היינו מוותרים על כבודינו כדי להתחנף לשונאי ישראל ושונאי יהודים. 

ולכם, חברי הכנסת אשר הלכו לבקר אותה במתקן העיכוב בשדה התעופה, תתביישו. אתם, אלה שאמורים לייצג גם אותי, מתוקף היותי אזרחית ישראלית, הכרעתם ברגליכם בסוגיה את מי אתם מעדיפים, אותה או אותי. 

במקום שבו יש אנשים כמו לארה, אין זכות דיבור וקיום לאנשים כמוניוכמוכם, כאלה שתומכים בקיומה של מדינת ישראל. 

הארגון בו לארה חברה מתנכל לי ולחבריי בקמפוסים. כל כך מתנכל עד שנאצלנו, לפני כחצי שנה, להגיש נגד הארגון הזה תלונה לאוניברסיטה, פוחדים שזה ידרדר לאלימות נגדינו. 

אתם, חברי הכנסת רז וזנדברג, שטוענים שאתם תומכים בקיומה של ישראל ורק לא מסכימים עם מדיניות הממשלה הנוכחית, הראיתם את פניכם האמיתיות. אתם נלחמים על כניסתה לישראל של אישה שפועלת בגלוי, ללא מסכות, לחיסולה של המדינה היהודית היחידה בעולם. 

תסתכלו לי בעיניים ותגידו לי שאתם מעדיפים להילחם עליה ולא עליי.