אתמול התקיים דיון מרתק בחסות פורום "קהלת", בענין חוק יסוד: הלאום. חוק, שללא ספק, יהיה ממוקדי הויכוח המשמעותיים במערכת הבחירות, שבפועל כבר החלה.
ויכוח בין הימין שרואה בחוק ביטוי הכרחי להיות ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, לבין השמאל שמהלך אימים על החברה הישראלית כאילו החוק מסכן את הדמוקרטיה, פוגע בשויון ועלול למוטט את בית המשפט העליון.
הנשיא לשעבר אהרן ברק בספרו "שופט בחברה דמוקרטית" כתב "מדינה יהודית היא מדינתו של העם היהודי... מדינה שערכיה שאובים ממסורתה הדתית... תורת ישראל מורשת ישראל וההלכה היהודית הם מערכיה הבסיסיים... שהשבת הוא יום המנוחה העיקרי... מדינה יהודית בהיבט הציוני היא מדינה ששפתה עברית.. שעיקרי חגיה משקפים את תקומתו הלאומית של העם היהודי.
היא מדינה שהתיישבות יהודית מונחת בבסיסה. היא מדינה ש"התקווה" הוא המנונה הלאומי והדגל הכחול לבן הוא דגלה" (87 -88) איש לא יכול היה לנסח את חוק הלאום טוב יותר מאשר אהרן ברק.
התקשיתי להבין על מה יצא קצפה ומרירותה של יו"ר האופוזיציה ציפי לבני בדיון. בנקל ניתן היה לזהות בטיעוניה את המשבר העמוק שבו נתון השמאל, שהיה פעם ציוני. חזון השלום ההזוי- קרס, הנושאים החברתיים- מטופלים היטב בידי ממשלת הימין, הטענות בדבר הבידוד המדיני- נעלמו, סוציאליזם עכשו- איש לא רוצה לשמוע.
אז מה שנשאר הוא להטיל ספק בתפקידה החזוני וההיסטורי של מדינת ישראל בשם פגיעה מופרכת בערך השויון. מי יכול היה להעלות על הדעת שיבוא יום וממשיכי דרכו של בן גוריון, יטילו ספק בהיות ישראל ביטוי נאצל להגדרה העצמית של היהודים.
שיתוף הפעולה בין המחנה הציוני, הרשימה המשותפת והשמאל הרדיקלי, מסביר היטב את מצבה העגום של המפלגה בסקרים. גדי טאוב וחיים רמון מאושיות השמאל בטאו רחמים כנים ואמיתיים למצבו העגום של השמאל הישראלי, שבמקום להוביל את חוק הלאום בתחום מדינת ישראל (על פי נוסח החוק), בחר לעבור לשולי הדרך במסע אל הנשיה וההעלמות.
שרת המשפטים איילת שקד התמודדה בדבריה עם שני נרטיבים שהשתרשו בשלושת העשורים האחרונים. הראשון לפיו המחוקק נוטל זכויות ואילו בית המשפט מעניק זכויות. נרטיב מוטעה מיסודו שאיפשר לקבע את השיבוש העמוק שהתפתח בין שלוש הרשויות. שיבוש שדורש תיקון יסודי.
הנרטיב השני היא סיפור על תיבת נוח מודרנית שלפיו שופטי בית המשפט העליון ישארו האחרונים להגן על תיבת הקיום הראוי בישראל. להווי ידוע אם כולם מושחתים כפי שיש המנסים לטעון, גם בית המשפט העליון לא ימלט מכך.
למען עתיד הדמוקרטיה, המשילות ואמון הציבור בבית המשפט, חשוב מאד שהשופטים יכבדו את חוקי היסוד. בישראל ההגנה על המיעוט הפכה להיות עושק הרוב. חוק הלאום הוא ביטוי לרצון רוב העם, ואת הרצון הזה במדינה דמוקרטית חובה לכבד.