ימינה פנה, קדימה צעד - על עיוות תקשורתי מתמשך

איש התקשורת אבנר שאקי מסמן את תוכניתם בגלי צה"ל של הנדל והורוביץ כדוגמא בולטת לחוסר האיזון בתקשורת הישראלית.

אבנר שאקי , ב' בחשון תשע"ט

אבנר שאקי
אבנר שאקי
צילום: עצמי

האמת הפשוטה היא שיכולתי לכתוב הררי מילים במאמר שכזה. להביא דוגמאות, תימוכין, הסברי עומק, תובנות מורכבות, וכיוצא באלה. אבל בואו נעשה את זה בקצרה.

'מצד שני' בגלצ, התוכנית של הנדל והורוביץ, שמשודרת בימי חמישי ב-11 בבוקר, היא מיקרו קוסמוס מדויק לתקשורת הישראלית המיינסטרימית בכללותה. אג'נדה מזוקקת בקליפת אגוז.

וכעת נקרא לאג'נדה בשמה - נטייה חדה שמאלה, המושרשת באופן כה עמוק, עד כדי כך שרוב ככל צרכני התקשורת בארץ כבר כמעט ואינם שמים לב לנטייה מעוותת זו. זה נראה להם כל כך רגיל. ואפילו מתבקש.

רוב בעלי ההון ששולטים בכלי התקשורת המרכזיים בארץ, עורכיה הבכירים, מגישיה, כתביה, מפיקיה, קובעי סדר היום בה, וכיוצא בזה, ככל הנראה מחזיקים בעמדות שמאליות. איך אני יודע? כי אני צורך את תוצרתם. זה הכל.

עניין זה בא לידי ביטוי באופן יפה ומובהק בתוכנית הנ"ל. במסווה של איזון בין ימין ושמאל, לקחו קברניטי גל"צ איש שמאל קיצוני, מהשוליים הסהרוריים של המפה הפוליטית, ואיש מרכז. או לכל היותר - ימין רך.

ולכולנו זה מרגיש בסדר. מחליק בגרון. תוכנית מרכזית, כמעט שעת שיא מבחינה האזנה, בתחנה המאוזנת בארץ, ואנחנו אפילו לא מודעים לכך. מתענגים מסם ההרגעה הנעים. אפילו ממכר. הרי אנחנו כבר כל כך רגילים.

אינני בא לבקר את ניצן. ואינני נדרש לאופיו ודעותיו כאדם פרטי. וכנ"ל לגבי יועז. אני משתדל שלא להשתלח באף אדם פרטי, משום אהבת ישראל (ולצערי לא מתמיד מצליח בכך). אני פשוט רוצה לתאר מצב, דרך התנהלות, תפישת עולם.

לענ"ד אפשר לומר בקול גדול וברור שברוב הסוגיות החשובות עמדותיו של יועז קרובות יותר לאלו של ניצן הורוביץ מאשר לעמדותיו של בנצי גופשטיין.

מבחינתי גופשטיין הוא המקבילה הימנית לניצן הורוביץ. אדם המצוי בשוליים הקיצוניים ביותר של המפה הפוליטית. אדם שמעטים יחסית האנשים בישראל שתומכים ברוב ככל דעותיו.

והנה כי כן, אני אפילו לא מעלה על דעתי, שבכירי גל"צ היו מציבים בתוכנית מרכזית שכזו, וחמור מכך - בתוכנית שלהם בכל שעה אשר תהיה, אישים כמו בנצי גופשטיין / ברוך מרזל / איתמר בן גביר, לצד גורם מאזן כמו נחמן שי למשל, שהוא לענ"ד פחות או יותר המקבילה של יועז הנדל במרכז-שמאל.

לעניין זה יש השפעות רבות. ואגב - מרחיקות לכת. אך לא נעסוק בהן כעת. מעבר לכך, עניין זה הוא השורש לעוד תופעות מצערות, וביניהן למשל שכל איש שמאל, קיצוני והזוי ככל שיהיה, הוא מרואיין פוטנציאלי רצוי בכל כלי תקשורת מרכזי בישראל.

ולצד זאת, תחשבו מתי בפעם האחרונה ראיתם או שמעתם את ברוך מרזל באחד מכלי התקשורת המרכזית בישראל. מ.ש.ל.