"מלחמת ההתשה העזתית" אינה תולדה של החצי שנה האחרונה, כפי שרבים נוטים לחשוב, אלא היא המשך סבבי האלימות שתחילתם, בעת החדשה, כמעט כימי עצמאותה של המדינה.
גם עתה כבעבר, סבב קרבות ההתשה בגבול רצועת עזה הינו יוזמה ערבית - פלסטינית שאנו משחקים לידיה ותוצאתיים לא אחת ביחסינו אליה, בין היתר משום שאיננו דוברים את שפתם, ומתקשים בהבנת תרבותם ואופן מחשבתם של שכנינו.
משחקים בחצר האחורית
מתעקשים אנו מחד ל"שחק" עם העזתים במשחקי תן וקח, כדוגמת: הרחבת מרחב הדיג כדי שנוכל לצמצמו חזרה כסנקציה; חידוש אספקת הסולר וקבלת "חולר" בתמורה כמאמר הגששים, רק כדי שנוכל לעצור את אספקתו תוך ימים ספורים; הכנסת פצועים מעזה לטיפול בבתי חולים בארץ רק כדי שיחלימו ויחזרו ל.....(השלימו אתם את החסר).
"משחקים" אנו עימם כבר זמן רב בגרסאות למתקדמים של משחקי ילדים ידועים, כדוגמת: "אבן נייר ומספריים המנצח בין השניים..."; הפרחת עפיפונים ובלונים לגובה, הרחק בשמים; "משחק הדגלים" בו מתגנבים הם להציב "דגל" (או מטען) בשטחנו; "אחת שתיים שלוש דג מלוח" בו מתקרבים הם לגדר או למוצב ושבים לשטחם מבלי להיתפס; משחק "הגמד והענק" בו משאירים הם "מתנות והפתעות" מידי יום, מבלי שיתפסו או יתגלו כמניחי ה"טובין" (או בעצם המריעין והבישין).
מאידך, נוקטים העזתים מידי שבוע, בסדרת פעולות שמידת חומרתן ועוצמתן עולה בהדרגה, ומרגילים אותנו למצבים ההולכים ומחמירים בתוצאותיהם לנו ולסביבה, ללא שאנו מגיבים מיידית באופן מהיר, החלטי וקטלני לנעשה.
רואה אני בכך מעין רצף של מבצעים ופעילויות ביוזמת ושליטת החמא"ס, שנועדו למטרת הסחה והרגלה של כוחותינו ומנהיגינו, בטרם יבוצע האירוע היזום המשמעותי הבא על ידי המחבלים, שיחייב את תגובתנו הקשה ויצית בגינה את כל הגזרה ואולי אף האזור והמדינה.
ההתייחסות של מדינת ישראל לנעשה באזור הנגב המערבי ועוטף עזה, יוצרת לעיתים רושם כי כל הנעשה שם הוא אכן "משחקים בחצר האחורית" של המדינה, שטרם השכילה להבין ש"עוטף עזה" זה כבר מזמן לא רק נתיב העשרה, שדרות, ונחל עוז, אלא גם אשדוד, באר שבע ותל אביב- בואכה הקריה.
משל שמתבשל
התנהגותה של ישראל נוכח המצב מזכירה במובנים רבים את משל "הצפרדע המתבשלת". המשל מתאר צפרדע שמתבשלת לאיטה במים המחוממים באופן הדרגתי. הנחת היסוד היא שאם תוכנס הצפרדע היישר אל הסיר בו המים כבר רותחים, היא תנסה בכל מאודה לקפוץ החוצה ולהימלט. אך אם תוכנס הצפרדע תחילה למים קרירים שיחוממו באופן הדרגתי, היא לא תבחין בסכנה "המבעבעת" ובאה, שהרי גופה יתרגל לעלייה המדורגת בטמפרטורה ועל כן לא תנסה היא להימלט, כשבסופו של דבר לא מן הנמנע שתתבשל היא למוות.
המשל משמש, בדרך כלל, לשם המחשת חוסר הרצון או היכולת של בני האדם להגיב לשינויים משמעותיים, אשר קורים באופן הדרגתי סביבם ונוגעים להם ישירות. כך הוא לדידי המצב בו אנו מצויים מזה למעלה מחצי שנה עם הערבים בעזה: כעת נמצאים אנו בשלב הירי על החיילים, השלכת הרימונים והמטענים הנפיצים, הבערת צמיגים וחיתוך גדר המערכת, גרימת הנזק לתשתיות הביטחוניות והחדירה למוצבים. אך אזכיר כי כל זאת החל בסבב הנוכחי עם מספר בלונים שקופים וצבעוניים, קונדומים מנופחים ועפיפונים תמימים, שנתפסו כמשחק ילדים בעיני אי אילו גורמים ישראליים.
אחר כך נוספו כלי טיס זעירים ונשלטים המוכרים לרוב כ"רחפנים", אל כל אלו צורפו מנגנוני הצתה וחומרי בעירה שהדליקו שריפה אחר שריפה בשדות הנגב ושמורות הטבע, בעקבותם הגיעו חומרי הנפץ במסווה תמים לכאורה של "הפתעה". כן שופרו טווחי השיגור והמעוף, שכבר חצו מזמן את השטחים סמוכי גדר המערכת ויישובי העוטף... ובינתיים מדינת ישראל על קברניטיה מה עושה? חוץ מאיומים, ראיונות וצקצוקים, "מתבשלת" היא לה בנעימים, כמובן שעל חשבון התושבים, ומחכה לנקודת הרתיחה שעלולה להביא לאבדן חיי אזרחים ומחיר דמים נורא, בטרם נחשוב מחוץ ל"סיר" או נקפוץ ממנו מייד בטרם זה יאמיר.
כל זאת ועוד נדרש עתה, בכדי להכות נמרצות במקדיחו של אותו "הסיר" (בהמשך ללשון המשל) ולהוכיחו על טעותו בעצם התעסקותו עם עם ישראל, היות ולא מומלץ לנסות ולהרתיח "גור אריה יהודה" בחושבך אותו לצפרדע קטנה, פחדנית ומסכנה.
להפוך את הסיר
כפי שכבר ציינתי במאמריי בעבר, הטיפול בטרור העזתי צריך להיות יזום, החלטי וקטלני. רק צעדים קשים ומיידים יובנו על ידי הערבים בעזה ויחדשו את ההרתאה שהלכה ונשחקה.
אבהיר שוב כי על צה"ל ומדינת ישראל ליטול יוזמה, ולהעסיק את הערבים העזתים בעומק שטחם כדי שיפנו את מאמציהם הרחק מהגדר, כלשון האימרה הבדוקה: "מי שלא תעסיק יעסיק אותך".
כל מחבל אשר זוהה בטרם פעל הוא כנגד ישראל ובוודאי עת פעל כנגדה, אינו חף מפגיעה וסיכול, גם אם ייקח הדבר זמן מה ויעשה בעומק השטח העזתי, עת יפגעו רכושו ואף נפשו תידרש לישיבה של (מ)אללה.
במישור התגובה יש לשנות מדיניות לקטלנית יותר, נחושה, עקבית ותקיפה:
בעבר לא הורשתה שום גישה של ערבים לקרבת הגדר- את זאת יש להחזיר ולשמר.
כל הקרב ומחבל בגדר המערכת ותשתיותיה הביטחוניות- דמו בראשו ולאו דווקא ברגלו!
כל מחבל החודר את הגדר – ידעו הוא ומשפחתו שאינו חוזר! אין זה משנה אם מימש את זממו או לא, אם הפנה את גבו ונסוב לאחור חזרה לרצועה. בכל מקרה עליו לשכב על האדמה בין אם ראשו מופנה לכיוון ישראל או לרצועה.
כל המפריח/ מיידה/ משגר/ יורה חפץ כלשהו לעבר המרחב האווירי או הקרקעי הישראלי במזיד –שיהיה נכון להפרחת נשמתו מיידית ולתמיד.
במקום להסתפק רק בעצירת אספקת הסולר לרצועה, יש לעצור גם את אספקת ההליום הממלא את בלוני הטרור וכן את המרכיבים המשמשים ליצירת חומרי נפץ ואמצעי לחימה, כמו גם החומרים לבניין תשתית הטרור מעל ומתחת לאדמה. אם יש לעזתים מספיק חומרי בניין להשקעה במנהרות ארוכות ומשוכללות, על חשבון תשתיות אזרחיות חיוניות ומגורים לאלפי תושבים ומשפחות, משמע שאולי כדאי שהנהגתם תאבד את בתיה ותעבור לדור באהלים, שהרי כך ממילא נהוג ברוב מחנות הפליטים.
את הצתות הצמיגים, שאת האוויר בכל האזור מזהמים, יש לפזר בטרם ירוכזו על הגדר, או לרסס מבעוד מועד בחומרים שימנעו התקרבות אליהם, או כל שימוש לרעה שאינו לתכלית ראויה. אולי אספקת צמיגים חדשים לעזה צריכה להיעצר וכך ימוחזרו צמיגים ישנים, או שיעברו שם כולם לרכיבה על חמורים כיאה למנהיגיהם שמתנהגים כך ונוהגים משכבר הימים.
בליעת צפרדעים
המסרים שמועברים לגורמי התקשורת על ידי גורמי ביטחון שונים, בדבר המחיר הגבוה בנפש אותו שילמו הפלסטינים בגל הטרור הנוכחי ברצועה, כמאתיים הרוגים ואלפי פצועים, היה יכול להיות משמעותי יותר אילו לא היה נפרס על פני למעלה מחצי שנה של לחימה במרחב הגדר, אלא היה נגבה ביום, שבוע או לכל היותר חודש אחד, ומעורר בכך אפקט משמעותי יותר, מרתיע וחד.
שוב חוזר אני למשל "הצפרדע המתבשלת", אך הפעם בזווית שונה מהצד הישראלי של המפה, שהרי יש הבדל אם מרגילים את הפלסטינים לאבד כל יום מחבל אחד או שניים, לבין מצב בו שופכים עליהם ברגע אחד את כל הסיר עם המים, שאותו לא במהירה שוכחים ביחוד כשמדובר במים רותחים.
צר יהיה לרובנו לדעת כי נגררים אנו למבצע צבאי בלתי נמנע, בעקבות הגדשת הסאה, לאחר פיגוע או הצלחה משמעותית של המחבלים ומנהיגיהם שלא הצלחנו להרתיע או לא השכלנו למנוע, חס וחלילה.
בכל מיקרה, הכתובת על הקיר נכתבה כבר בעבר, ומידי תקופה מחודשת היא ומודגשת למען ה"צבר" הצעיר, שאך זה לומד הוא לקרוא ועליו תהא מוטלת האחריות והחובה להתמודד עם המשמעויות, התוצאות וההשלכות של ההבלגה, או אם תרצו "בליעת הצפרדעים" והתגובתיות, או שמא ניבחר עתה בצעד של נטילת היוזמה וההתקפיות... כי בליעת צפרדעים זה בכלל לא כשר.