סימן שעוד לא הגענו

עו"ד אליקים העצני , י"ג בחשון תשע"ט

אליקים העצני
אליקים העצני
פלאש 90

הכל רואים שבמלחמה עם מדינת עזה הגיעה ממשלת נתניהו לדרך ללא מוצא: כל אחד מן הפתרונות המוצעים יחזיר אותנו למצבנו הקודם וכל הקורבנות שייפלו בדרך, יתברר שנפלו לשווא.

מילכוד 22: לכבוש את הרצועה כדי לחסל שם את מדינת הטרור החמאסית שחיזבללה ואיראן הולכים והופכים אותה לאיום ממשי בגבולנו הדרומי? ומה נעשה שם אחרי הכיבוש?

השתמשתי במונח "כיבוש" ולא "שחרור" למרות שמדובר בארץ ישראל, מפני שכיום כמעט אף אחד – כולל 'המחנה הלאומי', כולל רבבת המגורשים היהודים שחוללו בה נפלאות בטרם נעקרו – אף אחד אינו מתייחס לחבל עזה כאל שטח שיש לשחרר. מי שביטא את המשאלה "שעזה תטבע בים" לא ראה בה מולדת והצליח להדביק בתחושת הניכור והזרות שלו את העם כולו. מכאן, ששחרור עזה על ידי צבא ישראל מפני שהיא חלק מארץ ישראל אינו אופציה: רוב מכריע בעם אינו מוכן לשלוח את צה"ל למלחמה, על קורבנותיה, למען המטרה הזאת.

ברירת המחדל היא החזרת עזה הכבושה לשלטונות רמאללה, כלומר החלפת ארגון הטרור חמאס בארגון הטרור פת'ח. התוצאה הבלתי נמנעת תהיה יצירת "פלסטין" מאוחדת וריבונית שהיא כסם המוות למדינת ישראל. רק המחשבה שחיילים ישראלים יאבדו את חייהם למען המטרה הזאת יכולה להוציא אדם מן הדעת.

אופציה אחרת, כמו בניית נמלי ים ואוויר לעזה בעודה תחת שלטון חמאס, כמוה כבנאום הרצועה והבאתנו לעימות ישיר עם צי המלחמה של ארדואן למשל, ועוד נתגעגע לימים האלה, ימי העפיפונים והבלונים. חלופה אחרת, החזרת הרצועה למצרים, אינה מעשית מפני שמצרים אינה רוצה, וגם אינה רצויה – מפני שהבאת צבא מצרי לפרוורי אשקלון אף היא מעשה חסר אחריות. כי מי יודע, מי ימשול מחר בקהיר?

לא זכינו, ועם ישראל אינו מוכן לעמוס על כתפיו את "שערי עזה הכבדים" מתוך הרגשה אינסטינקטיבית פשוטה שזה "שלנו", על מעלותיו ועל מגרעותיו ומתוך תחושה טבעית של "בעל הבית" שבכל מצב הוא נושא באחריות.

"סימן שעוד לא הגענו" כתבה המשוררת, וכמה היא צדקה!

אל תוך המבוי הסתום הזה מתגנב בכל זאת ספק אחד קטן, הטומן בחובו מוצא כלשהוא, סדק בדילמה ההרמטית בין החמאס לפת'ח: מפעל ההתנחלות היהודי, אותו החרבנו והעברנו חינם לידי האויב מתוך תקווה לזרוע שלום, או לפחות רגיעה, וקצרנו טרור, רקטות, מנהרות-מוות, שדות שרופים, בלוני נפץ וצעדות המוניות לשחרור חיפה, יפו, ירושלים.

עם החורבן הזה לנגד עינינו – חורבן מפעל ההתיישבות וחורבן חלום השלום – לפלא הדבר, שלא עלתה על דעת אף אחד מאתנו, שמאל או ימין, תשובה טבעית ופשוטה, מסקנה מתבקשת של שכל ישר: יצאנו מלמעלה מ-20 יישובים, את הבתים הרסנו ואת בתי הכנסת השארנו להם לשרוף, אפילו את המתים הוצאנו מקברותיהם, כדי שלא להשאיר בשטח אפילו צל של "כיבוש", כדרישתם, וזו תשובתם? לא כיבושי 67', כי אם "כיבושי 48' ", כלומר כל מדינת ישראל?

אם כן, מתברר שנפלה כאן טעות והכלל הוא 'טעות לעולם חוזר', לעולם האדם יכול לחזור בו ממנה. ולכן: יש ירי על נתיב העשרה? על זיקים? צה"ל חוזר ל'תוחמת הצפונית", לחורבות היישובים אלי סיני, דוגית וניסנית אשר מלכתחילה הוקמו כמגן לאשקלון וליישובים שמדרום לה, וגם לפני 6 הימים האזור הזה לא השתייך לרצועה.

טילים שוגרו מאזור עזה? הטילים הללו יחזירו את ישראל לנצרים ויאפשרו לה להקים על החוף מול נצרים נמל לעזה לפי תכניתה המקורית: לא בקפריסין ולא על עי מלאכותי – כי אם היכן שתוכל לפקח בעצמה, היא ולא האו'ם, היא ולא התורכים או המצרים.

מדיר-אל-בלח, מחאן-יונס יצאו מנהרות טרור לישראל או לסיני? הללו יקימו את גוש קטיף לתחייה! הלא לשם כך הוא הוקם ואת המטרה הזאת שימש כל השנים. יעידו על כך מתיישבי 'עוטף עזה' שעלזו והתרוננו למראה 'המתנחלים' כשהם מובלים באוטובוסים של הגרוש, ועכשיו הם סופגים את מה שהמתנחלים סבלו במקומם.

צה"ל יתבסס מחדש בתוך חבלי ההתנחלות היהודיים, כלומר – יפעל מתוך הרצועה ולא מחוצה לה כשיישובי העוטף בגבו. החזית שוב לא תהיה על הגבול, ואפילו בתוך שטחנו, כי אם עמוק בפנים הרצועה.

זה הסדק שדרכו ניתן לגשת לפיצוח חידת עזה, שמולה עומדת ממשלת ישראל עד עתה – חסרת אונים. את הסדק הזה ניתן להרחיב גם לכיוונים אחרים. למשל, מתן אפשרויות לתושבים לצאת ולהיחלץ מן הגיהינום. למשל, לספק מקומות עבודה לאותם מבין ערביי עזה שישתחררו, הודות לנוכחות צה"ל, משלטון החמאס. ניתן אף להרחיק לכת ולחלום על עידוד תושבים כאלה לנהל את ענייניהם הפנימיים בעצמם באופן אוטונומי, מוגנים על ידינו מפני עריצות שני ארגוני הטרור, החמאס והפת'ח.

יתכן שעקב הניסיון הטראומטי שעברו, לא יימצאו כעת מתנחלים יהודים שיהיו מוכנים לשוב למקומות החרבים, וגם זה יהיה "סימן שעוד לא הגענו".

או אז, כמו תלמיד מפגר, ניאלץ ללמוד שוב מן ההתחלה – את לימודי ארץ ישראל.