בן אדם ושמו רבין
בן אדם ושמו רבין

אוקטובר 1995 זכור לי כחודש קטלני במיוחד ברצועת הביטחון, בגזרה המזרחית שבדרום לבנון. כוחות צה"ל נמצאים במוצבים, בפעילות מבצעית מגוונת הכוללת מארבים, סיורים ותצפיות בשטח, אך גם בשיירות הרכבים שנכנסות ויוצאות מידי שבוע, על בסיס אותם צירים מפותלים החוצים את נופיה הפסטורליים של ארץ הארזים.

באוקטובר 1995 שילמנו מחיר דמים יקר על הציר העולה ממטולה, עובר למרגלות מארג' עיון ורכס עלי טאהר, בואכה מוצבי עיישיה וריחן, בצפון רצועת הביטחון.

באוקטובר 1995 איבדנו לוחמים, מפקדים וחברים- אחים לנשק, שלושה נפלו בקרב נגד חוליית לוחמי חיזבאללה, שתקפה מן המארב את השיירה הצה"לית שהובילה לוחמים אל ומהמוצבים הצפוניים, וימים ספורים לאחר מכן נהרגו חמישה לוחמים נוספים מאותו גדוד 51 של גולני, שעה שהיו תחת פיקודו של המ"פ סרן יוסי אוחנה ז"ל, לאחר שהנגמ"ש בו נסעו עלה על מטען גחון קטלני.

בעקבות האירועים הוקפץ כוח בפיקודי לבצע מארב בסמוך לאחד הכפרים שבגזרה המזרחית. העמדה שנבחרה צפתה לעבר המרחב ששימש את חוליות המחבלים בשלב התנועה אל ומקרבת צירי התנועה ומוצבי צה"ל באזור.

שהותו של הכוח שהיה תחת פיקודי התארכה במקום מעבר לשעות ולימים ספורים, נוכח חשיבותו ותרומתו למאמץ הכולל, לאיתור אותן חוליות חיזבאללה שנעו במרחב שלמרגלותינו.

באחד הימים לקראת סוף אוקטובר כמדומני, קיבלתי הודעה כי יצחק רבין, ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, יגיע לביקור ביק"ל (יחידת הקישור ללבנון) וקיימת האפשרות כי יבקש לבקר בעמדה הקדמית והארעית של הכוח שבפיקודי.

בהיותי סרן צעיר, הכנתי ותדרכתי את הכוח, תוך שאני נערך לתת סקירת שטח ולפרט אודות המשימה, אתגריה ואופן ביצועה על ידי לוחמי הכוח.

רבין הגיע בלוויית כמה "קודקודים" בכירים בשיירת רכבים ממוגנת ומצומצמת. ניגשתי לקבל את פניו תוך שנאמרו לי המגבלות ואילוצי הזמן, המקום והסיכון שדחקו בכולם, דברים שהיו ידועים וברורים לכל הנוכחים. להפתעתי, את רבין עניין דווקא מצב הלוחמים בכוח, יותר מכל דבר אחר בביקורו הקצרצר.

זכור לי מפורשות שנשאלתי על ידו אודות תנאי מזג האוויר והתמודדותנו עם הקור והרוחות במקום החשוף יחסית בו שהינו. רבין התעניין ב"תנאי המחיה" במקום, במורל הלוחמים ובמצבם.

זכור לי כי בעודי עונה לרבין על שאלת מזג האוויר כלשהי, התפרץ לדבריי מפקד בכיר שלא שמע את שאלתו של רבין ככל הנראה, וביקש כי אפרט על המשימה ולא על מצב מזג האוויר והלוחמים כפי שנשאלתי. ההערה לא שינתה דבר לרבין, שהתעקש לשאול ולקבל תשובה לשאלתו, מתוך עניין אמיתי בלוחמים, ומתוך אמונה כי ערוכים ומסוגלים אנו לכל משימה כשרוחנו איתנה. זה היה המסר שקיבלתי ושעמו, כך קיוויתי, יצא רבין לדרכו חזרה ארצה בתום ביקורו החטוף.

עבורי, זה היה רבין – אדם, לוחם, ומפקד אנושי, שיצא אל החיילים בחזית. "פיקוד מלפנים" קוראים לזה במונחים צבאיים, או אם תרצו –דוגמא אישית של מנהיג היוצא אל השטח להתרשם באופן אישי מהנעשה, מאופן ביצוע המשימה ומעל הכל- מרוח הגייסות! שהרי הבין רבין, ובוודאי שהכיר בחשיבות, נחיצות וערכיות הדבר, לאור ניסיונו ארוך השנים כחייל, מפקד ומצביא, זמן ניכר בטרם הפך למדינאי.

אינני מחסידי דרכו הפוליטית של יצחק רבין המנוח, אך יודע אני להעריך ולכבד את אישיותו, ובראש ובראשונה את היותו בן אדם. נקודה.

אינני מתיימר לעסוק עתה במורשת רבין או לשפוט את החלטותיו המדיניות השנויות במחלוקת ציבורית, אלא דווקא להציג את אנושיותו של ראש ממשלה אמיץ וצנוע, שהגיע לבקר את בניו הלוחמים במקומות מאתגרים וברגעים מורכבים שלאחר אבדן חברים, בעת ביצוע משימתם להגנת העם והארץ, אותם אהב ולמענם לחם והקריב משך כל שנות חייו, עד שנירצח על אדמתה של אותה הארץ בידי בן עוולה. בן עמנו.   

יהי זכרו ברוך.