לקחי עבדאללה: ערכה של פיסת נייר

המלך עבדאללה מבהיר לנו מה ערכו המזרח תיכוני של הסכם שלום ידידותי עם ישראל. מה יהיה גורלו של הסכם עם אויבים של ממש?

שמעון כהן , ט"ז בחשון תשע"ט

דעות חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן. רבין, חוסיין וקלינטון
חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן. רבין, חוסיין וקלינטון
צילום: עצמי

תהא אשר תהא תוצאת העימות הנוכחי בין המלך הירדני עבדאללה לבין ממשלת ישראל סביב השטחים שהוחכרו, ויהיו אשר יהיו הסיבות לאותה הכרזה נחרצת של המלך, לפוליטיקה והמדינאות הישראלית ניתנה כאן הזדמנות נוספת להסקת מסקנות באשר לערכו של הסכם שלום עם שכנינו הערבים.

מאז ימי אוסלו ואפילו עוד קודם לכך מתריע הימין הישראלי מרמת תקפותה של פיסת הנייר הנרקמת בנורבגיה ונחתמת במדשאות הבית הלבן: גם אם תצליחו לחתום על הסכם עם ערפאת\עבאס אין מי שיתקע לכם כף ויבטיח את אריכות ימיו של ההסכם הזה. הרי, הזהירו שוב ושוב בימין, בכל רגע נתון יכולה להתחולל הפיכה פנימית וגורמים אלימים הרבה יותר מהראיס יתפסו את השלטון.

אם הדבר הזה יקרה כשיש להם מדינה החולשת על גוש דן, על ירושלים ועל ערים נוספות נמצא את עצמנו מול איום קיומי של ממש.

האזהרות הללו קיבלו חיזוק במרוצת השנים ממספר גורמים, והרש"פ עצמה בראשם. 

כך היה כאשר יאסר ערפאת עצמו לא היה מסוגל להתאפק ובנאום יוהנסבורג, בעיצומם של דיוני אוסלו, השווה את ההסכמים הנרקמים להסכמיו של מוחמד עם שבט קורייש, הסכם חודייבה שמנחיל לדורות את העיקרון המוסלמי לפיו מותר לחתום על הסכם, אך תוקפו יישאר רק כל עוד המוסלמי חלש. משיגבר כוחו של המוסלמי הוא רשאי להפר את ההסכם ולתקוף את הפרטנר לשלום. 

כך היה גם בדבריו של פייסל חוסייני, בכיר הרש"פ "הממונה" מטעמה על ירושלים, בראיון לעיתון המצרי 'אל ערבי', שם השווה את הסכמי אוסלו לסוס הטרויאני המפורסם. למעשה בכך הבהיר את מטרת ההסכמים ההם, לפתות את ישראל לפתוח את שעריה לכניסה חמושה של פלשתינים שיחוללו את המהפך מבפנים ויכריעו את ישראל בעתיד.

כל אלה, והצהרות נוספות, אמורות היו להוות תמרורי אזהרה מול עיניהם של נושאי דגל אוסלו, אבל כידוע הם המשיכו בשלהם. הם המשיכו באותה דרך גם כאשר חולל חמאס את המהפך השלטוני הדמוקרטי והשתלט על רצועת עזה. לא הטרידה אותם האזהרה הקדומה של הימין (ההזוי והמטורלל, כמובן) שבוא יבוא היום בו ינוצל ההסכם המתגבש בידי גורמי טרור אלימים פי כמה, ואלה יכוונו את טיליהם מגבעות השומרון ויהודה אל ריכוזי האוכלוסייה הישראלית.

נדמה לי שברוח אותה אזהרה קדומה יש לראות גם את הכרזת המלך עבדאללה מהשבוע האחרון: הנה לנו מדינה המוגדרת בפי רבים, עוד קודם לחתימת הסכם השלום איתה, כמדינה ידידותית. הנה לנו מלך נאור ומתקדם, תוצר של חינוך מערבי, בנו של מלך שנראה היה כסבא חביב וחייכן, כזה שכרע ברך בפני המשפחות השכולות מהטבח הנורא בנהריים.

הנה לנו אותו מלך שהבטיחו בשמו, לאחר פטירת אביו, שיכהן כידו הארוכה של אביו ולא ישנה מאום מיחסו לישראל. הנה לנו מדינה שכנה שעשרות שנים לא היה לנו סכסוך אלים איתה. הנה לנו ממלכה שהאינטרס הכלכלי והמדיני שלה לשמור על הסכמיה עם ישראל גדול מאוד.

ועם כל זאת, ברגע בו הוסרו מידי המלך הכבלים המדיניים שמנעו ממנו לפעול במשך 25 שנה, הוא מיד ממהר ומכריז על ביטול מה שאינו בליבת ההסכם. כל מה שמישהו עלול להחשיב כמחווה של רצון טוב ושיתוף פעולה כבר לא מעניין את המלך, ונייר הנספח שעליו חתמו אביו וראש ממשלת ישראל שווה בעיניו כקליפת השום, כי מה הוא כבר נספח להסכם שלום ומה הם אינטרסים כלכליים לעומת השנאה העמוקה לאויב הציוני.

הצעד הקטן (יחסית) של המלך הנאור והמערבי שממזרח אמור להוות נורת אזהרה נוספת המצטרפת לשורת התמרורים שהבהבו לאורך 25 שנות אוסלו. צריך להיות בעל חלומות מופרע במיוחד כדי להאמין שהפלשתינים (למרות הצהרותיהם הגלויות למדי) ינהגו אחרת בהסכם שייחתם איתם, אם ייחתם איתם.