השלום עם ירדן – צאו מהפאניקה

ירדן פעלה לחלוטין על פי זכותה ואין בסיום החכירה שום חריגה מהסכם השלום משנת 1994.

ד"ר מרדכי קידר , י"ז בחשון תשע"ט

המלך הירדני, לא פקיד נמוך דרגה, הודיע שירדן לא תאריך את החכרת שני שטחים שלה לישראל, האחד הוא אי השלום באזור נהרים בצפון, והשני בערבה, צמוד למושב צופר.

ירדן פעלה לחלוטין על פי זכותה ואין בסיום החכירה שום חריגה מהסכם השלום משנת 1994. ההודעה יצאה מפי המלך כדי לתת לה משקל, ולרמוז לישראל שירדן לא תנהל מו"מ על חידוש החכירה. שר החוץ הירדני הוסיף הצהרה משלו ובה אמר שאם יתנהל מו"מ הוא יהיה רק על אופן החזרת השטחים מישראל לירדן.

מאז שהתפרסמה הידיעה בתחילת השבוע, התקשורת הישראלית שטופה בהיסטריה, ושדרנים ומרואיינים מדברים מתוך פאניקה: "ירדן מבטלת את הסכם השלום!!!", "למה המלך עושה לנו את זה?" "מה יהיה עם גבול השלום הארוך ביותר של ישראל?" ומנגד, מנסים הפוליטיקאים להרגיע: "הסכם השלום עם ירדן הוא נכס אסטרטגי ראשון במעלה לישראל", "אין חשש לעתיד היחסים עם ירדן", "ירדן תלויה בנו בטחונית" והתבטאויות דומות, לא אחראיות, שיוצרות את הרושם שישראל תעשה הכול כדי לשמר את הסכם השלום עם ירדן.

אנשי התקשורת והמרואיינים אינם שמים לב שבדבריהם על החשיבות של הסכם השלום עם ירדן הם מקנים לממלכה ההאשמית את היכולת להפעיל לחץ על ישראל בסוגיות חשובות כמו הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון, שימור המעמד המיוחד של ירדן בירושלים על חשבון הריבונות הישראלית והכנסת ירדן כשותף למו"מ עם הפלסטינים. כך, בשל החיפוש הקבע שלה אחרי סקופים וידיעות היסטריות, נופלת התקשורת הישראלית בפח הברברת המיותרת, שכן במזרח התיכון, ברגע שמישהו רואה שדבר מה זוכה לחשיבות בעיני הישראלים, המחיר שלו עולה.

מלך ירדן הכריז על סיום ההחכרה בשל לחצים פנימיים: רבים בירדן דרשו להפסיק להחכיר אדמה ירדנית לישראל, והמלך נענה לדרישה זו. בנוסף, יש למלך טענות רבות נגד ישראל וארה"ב, בעיקר בעניין ירושלים, ההכרה האמריקנית בה כבירת ישראל והעברת השגרירות אליה. טראמפ נקט צעדים אלו בניגוד לבקשות של המלך עבדאללה השני להשאיר את ירושלים למו"מ בין ישראל והפלסטינים מתוך מגמה לחלק אותה בין ישראל והמדינה הפלסטינית העתידית. המלך נפגע מהצעד האמריקני וחיפש דרך להעניש את ישראל על כך.

לאחרונה המלך שחרר מהכלא את אחמד אלדקאמסה, החייל הירדני שבמרץ 1997 רצח בדם קר שבע בנות ישראליות מבית שמש ופצע שש נוספות, למרות שנדון למאסר עולם. מאז ששוחרר הפך דקאמסה לסלבריטי, מופיע באמצעי התקשורת הירדנים והערבים כגיבור וקורא למאזיניו לצאת לג'יהאד נגד ישראל. האם המלך לא יודע על כך? הוא בוודאי יודע ולבי אומר לי שהמלך רואה ברוצח אמצעי לחץ לגיטימי על ישראל.

ישראל הרשמית צריכה לשדר למלך הירדני מסר שקט, בצינורות חשאיים בכיוון ההפוך: "אם ברצונך לשחק בהסכם השלום שאביך חתם איתנו, זכור שלמטבע יש שני צדדים כי אם יהיה לנו רושם שאתה פועל נגד האינטרסים שלנו גם לנו יש זכות לפגוע בדברים חשובים לך. ישראל איננה מצויה בכיסך, וכדאי שתתחיל לחשוב איך לעודד אותנו להמשיך ביחסים איתך." בהזדמנות זו, אפשר להזכיר למלך שבן הדוד שלו, זיד בן רעד, העומד בראש וועדת זכויות האדם של האו"ם מוציא החלטות נגדנו כל שני וחמישי, ו"אנחנו חושדים שלך, המלך, יש חלק באובססיה של ראש הוועדה הזו נגדנו. מי שפועל נגדנו איננו יכול לעשות זאת בלי שנגבה ממנו מחיר".

לישראל יש מנוף לחץ רב משקל על ירדן, שכן המלך ופקידיו רגישים מאוד לדיבורים על הרוב הפלסטיני של אזרחי ירדן ועל זכותו של הרוב הזה להגדרה עצמית. משמעות הדבר היא הטענה שעל ירדן להפוך למדינה פלסטינית או להתפלג למדינה פלסטינית ומדינה בדווית: פלסטינית באזור שעיקר תושביו הם פלסטינים, מעמאן צפונה עד לגבול עם סוריה ומעט מזרחה עד זרקא. כל שאר החלקים – שזה רוב שטח המדינה – הם מדבר שבו יושבים הבדווים, המיעוט האתני-תרבותי שהמלך מבסס עליו את שלטונו.

וכאן צריך להבין: הסכם השלום שנחתם בין רבין וחוסיין בשנת 1994 התבסס על ההסכמה שאסור שתקום מדינה פלסטינית, לא ביהודה ושומרון ולא בירדן, כי מדינה כזו תהיה סכנה למשטר הירדני ולמדינת ישראל. אלא שמאז פברואר 1999, עת עלה עבדאללה לכס המלוכה, הוא הפר את ההסכמה והפך לתומך נלהב בהקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון, כדי שהוא יוכל לסלק אליה את כל הפלסטינים שלו הרוצים מדינה עצמאית. ואם המדינה הפלסטינית הזו תהפוך למדינת טרור שתעשה את המוות לישראל אז זה בסדר גמור מצידו של המלך.

כדי לחייב את ישראל להקים ביהודה ושומרון את המדינה הפלסטינית הולך המלך ממדינה למדינה, ממנהיג למנהיג, כדי לשכנעם – באמצעות האנגלית הבריטית המשובחת בפיו היוצרת לו תדמית של מנהיג דגול, שקול ואחראי – להכריח את ישראל לפעול נגד האינטרס הקיומי שלה ולהקים מדינה פלסטינית על הרי יהודה ושומרון, שתאיים בתצפית, באש, בקסאמים ובטילים, על שמונים אחוזים מהאוכלוסייה של ישראל, מדימונה ובאר שבע בדרום דרך כל מישור החוף ועד עפולה ובית שאן בצפון. ועדיין יש בישראל מי שחושב שמלך ירדן, עבדאללה השני, הוא ידיד של ישראל. עם ידידים כאלה אנחנו באמת לא צריכים אויבים.

האם מישהו בישראל מצא את הדרך החשאית לומר למלך שהוא פועל בניגוד חמור לרוח הסכם השלום? האם מישהו בישראל רמז לו שהוא עלול לשלם מחיר גבוה מאוד בגלל התנהגותו העוינת לישראל? האם מישהו העיר למלך על הצרות שבן הדוד שלו עושה לנו במועצת זכויות האדם של האו"ם בהוראתו של המלך?

זו הדרך לנהל יחסים, לנהל מו"מ שקט מאחורי הקלעים מתוך עמדת כוח והצגת דרישות, בלי לדבר בתקשורת ולחשוף את מה שחשוב לנו ומה לא. על ישראל לומר למלך ירדן שישראל "מחשבת מסלול מחדש" ביחסיה איתו בשל התנהגותו לאורך שנים, ומבחינת ישראל המשך קיומו של בית המלוכה הירדני – זה שהבריטים הביאו מהחיג'אז לפני כמעט 100 שנה – הוא רק אחת מהאפשרויות.