סער בכוס תה

לראשונה קם מתמודד עם בסיס יציב בליכוד, שעבד לצדו של נתניהו – ופתאום מאיים על שלטונו. ונתניהו? הוא כנראה מאמין בזה.

יובל מורגנשטרן , י"ז בחשון תשע"ט

דעות יובל מורגנשטרן
יובל מורגנשטרן
צילום: עצמי

גדעון סער נתפס כדמות ישרה, לא חלקלקה, כזה שפיו ולבו שווים. נכון, הוא לא כריזמטי במיוחד ואין לו לוּק של מנהיג עוצמתי, אבל הוא זכור כשר חינוך וכשר פנים די מוצלח.

הוא הקפיד לשמור על עקרונותיו ועל תפיסת עולמו בתפקידיו השונים. הימין המתון וקצת ימינה ממנו זוכר אותו כשר חינוך שקבע שתלמידי ישראל יבקרו באתרים מורשת החשובים לעם היהודי כמו מערת המכפלה, והוא גם זה שהוביל את ההכרה באוניברסיטת אריאל כאוניברסיטה ככל האוניברסיטאות בישראל.

גם בקדנציה שלו כשר פנים הוא המשיך לשמור על ערכי הימין הקלאסי – במאבק הנחוש במסתננים ובהחלטה של עיריית תל אביב לפתוח את המרכולים בשבת. ההתקרבות שלו למסורת היהודית בשנים האחרונות ממקמת אותו בהחלט במקום טוב בימין אוהב ארץ ישראל, המסורת והיהדות.

כמובן שאסור לשכוח את הצלחתו המטאורית בליכוד. בהתמודדות הראשונה שלו ב-2006 הוא הגיע למקום החמישי בפריימריז. ב-2008 כבר זכה במקום הראשון וכך גם ב-2012.

האירוע שהתרחש השבוע עם הפרסום של מתי טוכפלד ב"ישראל היום" שדיווח על כך שראש הממשלה החליט שלא להקדים את הבחירות רק כי גילה ש"שר בכיר לשעבר" תיכנן לעשות פוטש, הוא אירוע מכונן מבחינתו של סער.

נתניהו חושש מ"פוטשים". הרי ניסיון הפוטש, לדבריו, של לפיד ב-2014 הוא זה שגרם לו לפרק את ממשלתו. ככל הנראה, נתניהו חשש שעומד להתרחש פוטש אחד נוסף כזה לאחר שייבחר לראשות ממשלה בבחירות הקרובות ואז יודח על ידי סער בשיתוף עם גורמים נוספים. בדיוק כמו שחשף את השלל האיראני על ידי המוסד, החליט נתניהו לחשוף את העובדה שהוא "עלה" על המזימה די מוקדם בכדי לחסל לכאורה את התכנית של סער.

בבחירות 2012 היה אדם אחד מאד נחוש להצליח בפוליטיקה הישראלית. קוראים לו נפתלי בנט. היחסים העכורים בין בנט לביבי היו אז נושא של שיחה בעיקר בקרב המגזר הדתי לאומי. ביבי, שמזהה איומים פוליטיים מקילומטרים, החליט ללכת על טקטיקה של התעלמות מוחלטת מבנט. הוא ידע שברגע שהוא יתייחס אליו, מאזן הכוחות עלול להשתנות. עד אותו ראיון מכונן אצל ניסים משעל. בנט נשאל על סירוב פקודה וענה מה שענה. נתניהו זיהה את הרגע ובצעד שהתברר לאחר מכן כטעות אסטרטגית, הוא אמר, גם מבלי להזכיר את שמו של בנט, "מי שיידבק בסרבנות - לא יישב בממשלתי".

זה היה מספיק עבור בנט בכדי להבין שעלה למגרש של הגדולים. ברגע שנתניהו, המלך הבלתי מעורער של הפוליטיקה הישראלית, מתייחס ל"דג הרקק", הוא הופך אותו לכריש בדיוק כמוהו.

לא ברור מדוע נתניהו החליט לעשות את זה שוב והפעם לסער. הרי הוא מחוץ לפוליטיקה הארצית כבר ארבע שנים. נכון, הוא מתעתד לחזור – אז זו הדרך שלך לעזור לו? אפשר לנתח את המהלך של נתניהו על ידי כך שהוא בסך הכל רצה לחסל את סיכוייו בפריימריז הפנימיים, שם הוא שולט ללא עוררין, ולגרום לכך שסער יצטייר כמורד בשלטון הליכוד.

אבל העובדה שסער הפך לשיחת היום היא חשובה לא פחות. מהיום כל אמירה של סער תתועד ותופץ ביתר שאת. ראיונותיו ונאומיו הפומביים יקבלו נדבך חדש שלא היה קיים לפני. סער בשנתיים האחרונות מדלג בין כנסי ליכוד מקומיים. הקשר שלו עם פעילי ליכוד מרכזיים וכאלה שפחות, הוא קרוב וחזק.

את מהלך החזרה שלו לפוליטיקה הארצית הוא מתכנן זמן רב. נתניהו רק עזר לו ברמה הארצית ושם אותו בעמדה ציבורית טובה. השאלה האמיתית היא האם התכנית של נתניהו לפגוע בו בתוך הליכוד אכן תצליח, והליכוד כמובן, הוא זה שיקבע מה יהיה כוחו הפוליטי האמיתי.