האזכרה לרבין: קיצור תולדות השנאה
האזכרה לרבין: קיצור תולדות השנאה

במחנה טירוני השריון "חסה" חשתי בפעם הראשונה את שנאת השמאל. איתי באוהל היו תשעה חיילים נוספים בני קיבוצים. את שמי טרם ידעו, את עברי לא הכירו, רק ראו את הכיפה שעל ראשי.

המשפט הראשון שהתריסו כלפי בהתנשאות קיבוצניקית של אותם ימים היה "אתה נודניק או פרזיט?". בימים אלה ממש, כאשר השנאה וההסתה מחוגי השמאל מגיעות לשיאן, כדאי לזכור ולהזכיר את קיצור תולדות השנאה.

השמאל הישראלי מצוי בתהליך התכווצות ארוך ומתמשך. הנהגת מעמד הפועלים נדחקה לשולי דרכים, חזון השלום ההזוי נעטף בדגלי הלאום והורד אלי קבר, מרצ מתמודדת על קולות הציבור הערבי ולהנהגת המחנה הציוני, בהיעדר הנהגה אותנטית, נבחרו בעלי שורשים בליכוד. האליטות הוותיקות הולכות ומאבדות את אחיזתן.

ציבור גדול, שלאורך שנים סבל מרגשי נחיתות, תוצר פטרונות יישובית, מרים ראש ולומד להכיר בערך עצמו. המהפך ההיסטורי ב־1977 התחיל כמהפך פוליטי, וברבות הימים יצר מציאות תודעתית חדשה. בליל המהפך היו בשמאל שזיהו את החשיכה הגדולה שנפלה עליהם, ואחרים הציעו להחליף את העם. 

הייאוש המתמשך בחוגי השמאל, וההפנמה כי החזרה לשלטון בדרכים דמוקרטיות הולכת ומתרחקת, גרמו להם להוציא מהנדן את כלי הנשק המושחזים והחדים ביותר: תרעלת שנאה, ממגורות הסתה וחדוות הלשנה. כלי נשק משוננים, שהשמאל משתמש בהם במיומנות ראויה לציון עוד לפני הקמת המדינה. כלי נשק אלה מצויים בידי קוזקים נגזלים. השנאה, ההסתה והמלשינות נשפכות מהם לכל עבר, ובלי להניד עפעף הם, "הנגזלים", מאשימים את הימין בשימוש בהן.

פעמיים בשנה, בתאריך העברי והלועזי, מתקיימים בישראל מופעי שנאה והסתה ע"ש יצחק רבין ז"ל, שנרצח בדם קר על ידי יגאל עמיר. תועמלני השמאל האשימו את הימין כולו ברצח המזעזע, ומאז הוא הפך למעיין מבעבע המשקה בשנאה תהומית את ערוגות החברה הישראלית. נכדי המנוח בעזות מצח בלתי רגילה, בהתנשאות מוכרת מימים עברו, מנצלים טקס ממלכתי על מנת לפגוע בראש הממשלה ובימין כולו, שנאלץ להקשיב דומם להאשמות שווא. את זכרו הנאצל של רבין כרמטכ"ל מלחמת ששת הימים הפקיעי ממני והקריבו אותו למולך השנאה וההסתה.

הצעתי לשמאל - להפסיק את מסעות השנאה

אין זו הפעם הראשונה שבה מחנה השמאל משתמש במקרה רצח לצרכיו הפוליטיים. כך בדיוק היה כשנרצח חיים ארלוזורוב על שפת ימה של ת"א. בן־גוריון קבע שהרוויזיוניסטים רצחו אותו. האשמות שווא שאפשרו למחנה שלו לנצח בבחירות שהתקיימו בתנועה הציונית. כעשור לאחר מכן אנשי השמאל הסגירו בסזון את לוחמי המחתרת לידי הבריטים.

בני משפחתי ניצולי השואה שרדו את מחנות דכאו ושטוטהוף וצעדו במצעד המוות. חלומם היה להגיע לישראל. הם היו על האונייה "אלטלנה", שהופגזה על פי הוראותיו של בן־גוריון. 13 מחבריהם ששרדו את הנאצים לא הצליחו לשרוד את "התותח הקדוש". כפסע היה מפתיחת מלחמת אחים. שנאת השמאל לא היתה רק כלפי "הסבונים" ניצולי השואה. זה היה יחסם גם לגלי העלייה מארצות המזרח שהפכו לישראל השנייה. ועוד לא נאמרה המילה האחרונה ביחס לפרשת ילדי תימן. אין צורך להכביר מילים על יחס השמאל לציבור החרדי ולמתנחלים, "פרופלורים" בלשונם.

תופעת המלשינות מוכרת בעם ישראל משחר עלייתו על במת ההיסטוריה. כבר בימים קדמונים היו יהודים בגלות ששיתפו פעולה עם השלטון הזר, הכנסייה והפריצים. אין זה מפתיע ששלוש פעמים ביום אומרים בתפילה "ולמלשינים אל תהי תקווה". דובר "בצלם" בנאומו באו"ם הכניס צלם להיכל השנאה העולמי. בעזות מצח הוא הסביר לשונאי ישראל מובהקים, שמדינתו נוהגת בברוטליות, בדיכוי ובאלימות.

הצעתי לשמאל ליטול קורה מבין עיניו, להפסיק את מסעות השנאה, ההסתה והמלשינות נגד הימין ונבחריו. אי אפשר לגלגל עיניים לשמיים ולהתריע על השסע החברתי ובו בזמן להעמיק אותו. כדי לחזור אל החזון, העשייה והמנהיגות, לפני הנשייה, כדאי שיזכרו את דברי החכם באדם: "... גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה, וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשָׂה תחת השמש".

באדיבות "ישראל היום"