רבין המיט עלינו אסון כבד

בעז שפירא , כ"ז בחשון תשע"ט

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

מעל אלף ושבע מאות יהודים נרצחו, עשרות אלפים נפצעו, חיי משפחות רבות מספור היו לחיים של צער ושכול – כל זה בשל הסכמי אוסלו הארורים אותם הביא עלינו יצחק רבין.

כן כן, אותו יצחק רבין שלחץ את ידי הרוצח ערפאת ואפשר לו ולרוצחי ההמונים עליהם פיקד להגיע למחוזותינו ומכאן לזרוע מוות שכול וכאב.

כל האמור ארע בשנים שלאחר חתימת הסכמי אוסלו ועד היום אנו משלמים מחיר דמים נורא, הכול בשל יצירת התשתית לטרור ורצח (ע"י חתימת ההסכמים והבאת הרוצחים מטוניס לארצנו), תשתית אותה יצרו בתמימותם ובאיוולתם רבין וחברי ממשלתו שעיניהם טחו מלראות את הסכנות ואזניהם היו ערלות מלהקשיב לאזהרות. מסתבר שהכמיהה לשלום בצירוף תמימות ורשלנות פושעת גרמו לרבין ושותפיו  לא לראות את כתובת הדמים שעל הקיר.

האמת הזו צריכה להיאמר ולעולם לא נסתיר אותה. מי שרוצה שימחה, מי שרוצה שייעלב, מי שרוצה שיכעס- לא נפקא מינא. כל הרגשות הללו לא יחזירו את המתים, לא ירפאו את הפצועים ולא יספקו מזור לכאב שלא נגמר ולייסורי הנפש של מי שנפגעו- החל מהמשפחות שיקיריהם נרצחו ונפצעו וכלה ברוב רובו של עם ישראל הכואב יחד עמן.

המשך הסיפור הזה בטרגדיה נוספת. רבין נלקח מאתנו בטרם עת ברצח שעד היום טרם פוענח לשביעות רצון דורשי האמת. לפני ש"הפיוזים יקפצו" לקוראי שורות אלה, אפנה את המסתפקים בנכונות ההיגד לעיל לבתו של המנוח - היא דליה רבין. זו נודעה ברבים כמי שהטילה ספקות בדבר אמתות הגרסה הרשמית על אודות הרצח וכמי שביותר מהזדמנות אחת דרשה לחקור עד תום ולגלות את האמת בדבר האירועים של אותו ערב מר.

כמי שבדק את הדברים לעמקם יכול אני לומר שיש לספקות של הבת דליה על מה לסמוך ודרישתה שהושמעה בעבר בעבר למצות את החקירה היא דרישה מוצדקת.

בפתיח הזכרתי את המחיר הכואב באמת – חייהם של יהודים רבים ושלמות גופם של רבים נוספים. על אלה נוסף הסבל הנפשי והכאב שנגרמו להמוני בית ישראל שהוא מעבר ליכולת התיאור בשורות הקצרות העומדות לרשותי מעל במה זו.

נכון יהיה להזכיר את המחיר הכספי של אסון אוסלו אותו המיטו עלינו רבין וממשלתו. מאז אוסלו חיינו כאן אינם כפי שהיו- מאבטחים בכל מקום, בדיקות בכניסה לחניונים, עלויות אבטחה מטורפות והוצאות כבירות על ביטחון בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) ובכל רחבי ארצנו. תרצו או לא תרצו לקבל- לפני ההסכם הארור הזה היו חיינו שונים ובטוחים בהרבה.

כל האמור אירע באשמת יצחק רבין וממשלת החידלון בראשה עמד. הם הם הנושאים בנטל מוסרי כבד ודומה כי עד היום לא נפקחו עיניהם להבין את הטעות הנוראה, ליבותיהם לכאוב את מחיר הדמים הנורא ומצפונם לייסר אותם על האסון הכבד אותו המיטו עלינו.

תחת זה הם ממשיכים רבים בשמאל הקיצוני בכזב ובמרמה תוך שהם עושים על מנת לנצל את רצח רבין והסתלקותו בנסיבות עגומות לניגוח פוליטי, ניכור והסתה. הדברים הם חמורים והשקר הוא גדול. בראש השקרים הרבים והמניפולציות אמנה את הטענה כאילו רבין רצה ב"שתי מדינות לשני עמים". טענה זו שגורה אצל מפיצי "מורשת רבין" בעוד שההיפך הגמור הוא הנכון. רבין אמר במפורש, יותר מפעם אחת, כי לא תוקם מדינה ערבית בארצנו. וזו רק דוגמה אחת מני רבות.

עם ישראל כולו הזדעזע בהיוודע דבר הסתלקותו של רבין באותו הערב. המחשבה שיהודי ירצח ראש ממשלה הכתה בהלם ובאלם והכאב בצירוף העדר פענוח מלא של הפרשה ממשיכים לשכון בקרבנו.

אלא שלא נסכים לתיוג כל הימין כ"רוצח", לא נשתוק אל מול הסתה מתמשכת, לא נחריש עת טופלים על רבנים את האחריות לרצח, לא נרכין ראש בבושה ולא "נכיר" בטענת הסרק וההבל שכולנו, כל הימין, נושאים באחריות למותו של רבין.

ובאותה מידה, לא נשכח לעולם את האוטובוסים המפויחים, את אנשי זק"א המגרדים את הדם מהכבישים ומהמדרכות, את הנרצחים על צירי התנועה, את הילדים שנרצחו בתחפושות פורים ואת הנכים הרבים מספור שיד הרוצחים הערבים הגיעה עדיהם. לעולם נמשיך להצביע על רבין וממשלתו כמי שנושאים באחריות לכל אלה., זאת על שום שהביאום לכאן, נתנו בידיהם רובים והמשיכו בהזיות גם עם התגבר מעשי הרצח.

ברור שבשעת החתימה על ההסכמים רבין לא שיער שכך יהיה, ברור שכאב לו לראות את שהביא עלינו באיוולתו ובתמימותו וברור מעל כל ספק שבטובת עם ישראל רצה וכוונותיו טובות היו. אלא שכוונות טובות עלולות להוביל לגיהינום ולאסוננו חווינו זאת על בשרנו.