להתחיל מבראשית

מאיר גרוס , כ"ט בחשון תשע"ט

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

ככל שאנו קוראים ולומדים מחדש- מדי שנה-  את פרשיות השבוע, אנו מגלים בהם הכוונות לחיים. בין השאר גם באקטואליה היום יומית. וכדאי להבהיר מיד שאין זו הסיבה ללימוד התורה. היא איננה עיתון.

אנו קוראים את התורה, כי כך צווינו. מה שאינו מונע להתבונן בכתוב גם מבעד למשקפיים של מציאות החיים שלנו. ולהלן, כמה דוגמאות מהזווית שלי. וכל אחד מגלה, כמובן, את דרכו שלו.

בשבת האחרונה קראנו ב"חיי שרה", על קניית מערת המכפלה. ויש בלבנו תהייה קלה. עפרון, בעודו בתוך בני עמו, מביע  עמם את הכבוד שהוא רוחש לאברהם. למעשה נשמע בדברים שרצונו של אברהם מביא להם כבוד. וקבורת שרה מאוד רצויה להם. ולא קשה לשער שרוב בני האדם לא היו מהססים והיו מקבלים בשמחה את המתנה. אך אברהם הרחיק ראות. והגיע גם לימינו אנו. לעיניו היה גלוי ההסכם שממשלת ישראל עשתה עם ירדן. במסגרתו נתנה למלך אדמות במתנה,(ומסתבר

שזו הייתה מתנה, יוזמה ישראלית, שכלל לא נתבקשה ולא הייתה חלק מההסכמה הראשונית),

תוך סיכום ידידותי וחברי של אמון הדדי, על החכרתם לישראל. משמע , מעין מס קבוע שמתחדש – לכאורה- באופן אוטומטי. והנה, בעיתוי מדהים לפרשת השבוע, מלמד אותנו אברהם לסגור עסקה בלי להותיר קצוות בלתי סגורים.

ידידות היא דבר נפלא, אך יש מקומות שאי אפשר לסמוך עליה. חותמי ההסכם עם ירדן, כבר אינם עמנו. אדרבה, קם מלך חדש, והוא "לא ידע את יוסף". בולט יחס אחר. ואכן הודעת ביטול החכירה הגיעה בדיוק במועד הראשון שניתן היה- פורמלית- לבטל אותה. כמה חבל שהמומחים להסכמים לא התייעצו  עם אברהם אבינו.

אגב, מסופר על הרב שמואל מוהוליבר זצ"ל, שבהיותו ב"חדר", שאל המלמד על מה ולמה הקדישה התורה כל כך הרבה פסוקים לסיפור על קניית מערת המכפלה. קפץ שמוליק הקטן, ואמר : בקרוב ננהל מו"מ על קניית ארצנו, והתורה רוצה שנלמד איך קונים שדה בארץ ישראל.  

וכך, אפשר לנסוך אקטואליה בכל פרשה ופרשה.

ומקוצר היריעה, אני מבקש לחזור לראשית, לבראשית. ולאותו רש"י מפורסם המסביר שלכאורה התורה צריכה הייתה להתחיל  מהמצוות בספר שמות. אלא שרצתה התורה להדגיש שהארץ כולה של הקב"ה. והוא זה שמחליט מי ישב פה, ומי ישב שם. והוא זה שנתנה לנו.

כלפי מה אמורים הדברים?

אנו שומעים על יישובי עוטף עזה שהם חומת המגן של ישראל. כפי שדיברו על גוש קטיף. וכך גם בוויכוחים סביב יהודה ושומרון, הם מוצגים כמגניהם של כפר סבא ושפלת החוף. משמע, כאילו הם באו לעולם רק כדי לאפשר חיים שקטים במקומות אחרים בעומקה של ישראל. משהו מעין בשר תותחים המגן על העיקר.

אין פה עניין של עלבון. אבל יש טעות הנעשית מתוך כוונות טובות. הישובים אמנם מהווים גם רצועת הגנה לאורך הגבולות. מעין הנח"ל של פעם הסוכך בתוקף הימצאותו שם על מי שמאחוריו. אם זו ירושלים או נתניה. קריית שמונה או כרם שלום. אבל זו לא סיבת קיומם. הם שם כי זו ארצנו. ולא צריך להתחבא מאחורי תירוצים כדי להתיישב בה ועליה. אומנם יש עוד השלכות ונתונים. אבל לא זו מהות ההתיישבות.

זוהי המציאות ההיסטורית, המעניקה זווית ראייה של המציאות העכשווית. אף אחד לא צריך לתרץ את מגוריו בביתו, כמי שקירות ביתו מגנים על שכניו. הוא גר בביתו, כי זו זכותו. וה"קושאן" שלו הוא עתיק יומין. ולמעשה, בכל בית יהודי ה"קושאן" שלנו נוכח וקובע את האמת והצדק המתאחדים פה. זה גם הנתון היחיד שאי אפשר למצוא לו תחליף. לא בחומות, ולא בארץ אחרת. זה שלנו. נקודה.