בין פסגות לפיטסבורג

יהודי הוא יהודי הוא יהודי. בכל מקם שהוא. לפעמים הוא מבולבל. לפעמים הוא מתבולל. ואז מחפשים מענה.

ד"ר חנה קטן , א' בכסלו תשע"ט

ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: עצמי

הכאב של השבוע שחלף, הנביע בי רצון לעשייה רוחנית. וכך, זינקתי ממנעמי מיטתי בשעה 5.05.

האוויר הצלול של שעות הבוקר המוקדמות, הקימה עם צפצוף הציפור והתרנגול מהלכת קסם בליבי. התכוננתי הבוקר, כמו יעקב אבינו, למפגש . התכוננתי לתפילה ולמלחמה. את הדורון נתתי לפושטות היד הרבות.

גייסתי למבצע את המרפקים שלי. שימנתי אותם היטב בשמן סיכה משובח. חיממתי את מיתרי הקול ואת שרירי המימיקה בפנים. תקעתי פקקי אזניים ענקיים באוזניי.. הצטרפתי לקבוצה ענקית של מעל אלף נשים שהגיעו הבקר לשריד בית מקדשנו, לכותל המערבי, לתפילת ראש החודש חגיגית.

אבל עם כל ההכנות של עזות דקדושה, למראה העיניים ומשמע האוזניים שפגשתי, לא התכוננתי מספיק. צרחות קולניות של תפילות קדושות מלוות במשרוקיות, ספר תורה מהלכת בין הנשים, מקפצת מידי ליד כחפץ שעשוע, ואת קולה המעומעם של התפילה המרכזית, למרות הרמקול שבידי החזן, אני מקשה לשמוע. [ולא בגלל הגיל המופלג..אולי בגלל פקקי האוזניים שהוכנו לצורך כל.]

אוזן בוכה ואוזן צוחקת. עין בוכה ועין צוחקת.

נדמה לי שהיה לי אישית קשה במיוחד עם הדואליות הזאת. כי גם בתוך הכעס העצום על הנשים המופרעות האלו, את הפס קול של השירים שהן שרו, המנגינות, המבטא, הריתמוס, והפתוס הכרתי היטב מבית אבא. נמשכתי אחורה ,בלא משים, לשנות ילדותי בנוסטלגיה צורבת.

ועוד- הרצון האילם האימפוטנטי שמבקש להבקיע שירת תפילת נשים מתוך התרגשות של קדושה, אל מול הקולות האלו- נידם ונאלם. כך ההלכה מחייבת. ואנחנו שמחים להיות עבדי ה'.

יהודי הוא יהודי הוא יהודי. בכל מקם שהוא. לפעמים הוא מבולבל. לפעמים הוא מתבולל. ואז מחפשים מענה.

הזהות היהודית אצל חלקים ניכרים מיהדות אמריקה כרוכה באפשרות להשתייך לקהילה.

בארצות הברית, ארץ מולדתי, נחשפתי רבות לתפילה במניינים קונסרבטיביים ואף רפורמיים. אחד מקרובי היה רב רפורמי של קהילה גדולה וחשובה בקליפורניה. הוא היה מה'דוסים' שביניהם, שלא חצה גבולות אדומים. בזכות הקהילה שהוא החזיק, התמיכה בציונות והנסיעות הרבות לארץ, המתנ"ס שהיה חלק אינטגרלי מבית התפילה, וההתעקשות שלו שלא לערוך חופות בין יהודים לאלו שאינם יהודים, מאות אם לא אלפי יהודים נשארו יהודים ניצלו ממלתעותיה של ההתבוללת החמדנית.

ועדיין- אין לתנועות האלו מקום פה, בארץ חמדה, כשהמציאות הדתית והתרבותית האוטנטיים מונכחים בטבעיות.. פה, התנועות האלו לובשות פנים אחרות מאשר בחו"ל. הן באות לבדל במקום לאחד. לפלג. ללגלג. להחליש.

ועדיין, עם כל הצער והמכאוב על חילול מקום מקדשנו, יהודי הוא יהודי הוא יהודי. אבל האמת תנצח. כי 'להיות בעל אמונה פרושו להיות בעל כנפיים'.