אקטיביזם שיפוטי בבתי המשפט לענייני משפחה

נטל המזונות, לפי פסיקת העליון, הוא בהתאם לשני פרמטרים: זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מהצדדים והכנסתם

עו"ד אלפי אליהו שאולי , ד' בכסלו תשע"ט

עו"ד אלפי אליהו שאולי
עו"ד אלפי אליהו שאולי
באדיבות המצולם

לפני יותר משנה החליט בית המשפט העליון להפסיק את אפליית האבות בישראל שהייתה קיימת מאז קום המדינה, והחליט על אחריות כלכלית שווה בין אמהות לאבות בעניין כלכלת ילדיהם לאחר שאלו התגרשו .

כמובן, שנטל המזונות, לפי פסיקת העליון, הוא בהתאם לשני פרמטרים: זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מהצדדים והכנסתם. לא שנראה שפסיקת העליון, המחייבת את הערכאות השיפוטיות שלמטה, לא מתקבלת על ידי חלק משופטי בתי המשפט למשפחה. מלימוד פסקי דין רבים נראה שלא מעט שופטים ושופטות ממשיכים, אולי מתוך הרגל ואולי מתוך תפיסת עולם מיושנת, להפלות לרעה אבות – כמו בימים עברו– תוך שימוש ברטוריקה שאיננה מתיישבת עם ערכי השוויון והצדק.

השופט שאול שוחט (מחוזי ת"א) אף סייע לשופטים, לעורכי הדין ולמתגרשים המתקשים בפעולות חישוביות ויצר נוסחה שבסיסה פשוט (לה גם הרחבות)ומיישמת את פסיקת העליון:הכנסת ההורה נחלקת להכנסתם המשותפת של ההורים כפול עלות גידול הילד = שיעור ההשתפות של ההורה במזונות הילד. בנוסף, מתקזזת השהות בפועל של הילדים אצל ההורה מן התשלום בו הוא מחויב במזונות ילדיו.

אך פסיקת העליון לחוד ומציאות לחוד. דוגמא מקוממת היא פס"ד מהתקופה האחרונה של  השופט בן ציון ברגר מביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה. אל ברגר חזר האב שזכה בפס"ד המדובר בעליון לפני כשנה, לאחר שהערכאה הגבוהה החזירה את התיק לשם הכרעה בהתאם לפסיקה השוויונית.

הווטרינר משלם לווטרינרית

המקרה הינו על שני וטרינרים, שהכירו בתקופת לימודיהם ולימים אף הקימו מרפאה יחד. כעת אלו חולקים את משמורת שלושת ילדיהם חצי בחצי. על פניו, מקרה קלאסי לקיזוז מוחלט של דמי מזונות, שכן לשני הצדדים אותו המקצוע, אותה היכולת ואותו זמן עם הילדים.

אלא שלפי השופט ברגר, מטעמיו הוא, יש להעדיף את הווטרינר העצל (או המציג עצמו ככזה). ברגר העמיד את שכרו של וטרינטר א' (האב) על 18 אלף שקל, ואימץ את כל טיעוני הצד שכנגד. ואילו את שכרה של וטרינרית ב' העמיד על  8,000 שקל בחודש כאשר הוא דוחה את טענות הצד השני.

השופט ברגר חייב את האב בתשלום מזונות של 4,500 שקל כל חודש. סכום הזהה במדוייק לזה אותו העביר האב לאם בטרם פנה לביהמ"ש העליון. גם אם נכונה השערתו לעניין ההשתכרות של מי מהצדדים, התעלם ברגר לחלוטין מהצורך בקיזוז הנשיאה בפועל של האב במזונות ילדיו כשאלו עמו. בנוסף, פסח ברגר על השתתפות האם במזונות ילדיה.

אילו היה משתמש ברגר בנוסחת המזונות, שהיא למעשה הלכת העליון, היה עליו להורות על אי העברת מזונות בין הצדדים ולכל היותר לחייב את האב בכמה מאות שקלים  בכל חודש.

בדלתיים סגורות

מסתבר שהשופט ברגר לא לבד. הדיונים בבתי המשפט לענייני משפחה מתנהלים בדלתיים סגורות ומעניקים לשופטים סמכויות רחבות ודרור לאקטיביזם שיפוטי, המביא אותם לנדוד למחוזות מפלים ורחוקים מערכי השוויון וההוגנות.

מקרה דומה, מתוך רבים נוספים, שרמסו את החלטת העליון נחתם לפני מספר חודשים על ידי השופטת שפרה גליק בביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב.

מול גליק עמד זוג שהתגרש ולהם שני ילדים החולקים גם הם חצי בחצי את זמנם עם הוריהם. למרות המשמורת המשותפת, האם, שהינה כלכלית בחברה גדולה במשק, תבעה  מזונות בגובה 15,500 שקל. למרות בקשתה היוצאת דופן של האם, גליק הפגינה סלחנות כלפיה ואף פיסלה את המציאות ככזאת שתהיה עבורה נעימה במיוחד. גליק העמידה את שכר האב על פי שתיים מהתלושים שהציג (9,000 שקל), ומשכך, לשיטתה, השיתה על האב להעביר לאםכ- 2,700 שקל כל חודש.

גליק כמובן התעלמה מהצורך לקזז מהמזונות את זמני השהות בפועל, ואילו הייתה מיישמת  את הלכת העליון, אפילו עם הערכת השכר המופרזת, חובתו של האב במזונות היתה מסתכמת בלא יותר מ 700 שקל.

אלו שתי דוגמאות ממקרים רבים המצביעים על שיטתיות של בית המשפט שנוטה לחרוג  מחובתם לפסוק לפי הלכות מחייבות ומנציחים את אפליית האבות הגרושים בישראל. גם אם מדובר בטעויות בהיסח דעת, ייתכן שצריך לשקול כי הגיע הזמן לשלב לימודי מתמטיקה וסטטיסטיקה בפקולטות למשפטים וכן לקיים השתלמות בנושא.

הגיע העת שבתי המשפט, כמו גם יועצים ויועצות משפטיים במגזר הציבורי, יהיו יותר נאמנים ליישום ההלכות והדין ויעניקו מעט יותר וודאות משפטית, ומעט פחות דרור ליצירתיות בשיקול הדעת איתו הם השכימו באותו הבוקר.