אולי נעשה אנחנו "הערכת מצב"?

בעז שפירא , ה' בכסלו תשע"ט

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

לפני כמה שנים עת התגוררתי בעיר הקודש תל אביב זכיתי לשמוע את צופרי האזעקה באישון לילה.

יצאנו, כל השכנים, לחדר המדרגות ואני בירכתי שהחיינו. ההסבר לתגובה הזו מצדי הוא פשוט: אחרי שנים בהם יישובי הדרום מופגזים ומדינת תל אביב חסינה ושקטה, אולי ירגישו סוף סוף הצפונבונים המפונקים מה זה להיות מופגז. זומנה לי הפתעה- מקצת השכנים גילו הבנה לתגובתי ולהסבר אותו סיפקתי להם.

מאז הגירוש והחורבן יישובי "עטוף עזה" (לא שיבוש...) חיים במלחמה. פה ושם יש הפוגה, פה ושם יש הסדרה (וכל העת נעשים מאמצים ל"השגת הסדרה"), פה ושם יש גם מבצע צבאי (מוגבל, איך לא- על מנת לא לגרום להסלמה....). לאסוננו הביא עלינו הפשע ההוא מצב ביטחוני רע, מתח מתמיד, הרוגים, פצועים ורבבות החיים תחת איום. בכלל אלה ילדים רבים מאד בגילאים שונים הגדלים בתנאים המייצרים בהכרח טראומה ובעיות רגשיות ונפשיות.

רבים נושאים באחריות לפשע הגירוש והחורבן שבעקבותיו קמה מדינת טרור בעזה. מאחריות זו לא יוכלו להימלט בנימין נתניהו שתמך , בוגי יעלון שהחל כרמטכ"ל בהכנה המנטלית לשטיפת מוחם של חיילי צבא הגירוש,, דן חלוץ המפקד העליון וכמובן כל השמאל.

אלא שלמרבה האסון, חלק מאותם האנשים עדיין מחזיקים בעמדות מפתח, הראשון והראש הוא בנימין נתניהו עצמו. עליו ועל ממשלתו דהיום "הממשלה הכי ימנית" אי פעם, ארצה להרחיב בשורות הבאות.

המצב בדרום משמש ראי לחידלון ולשיתוק בו מצויה "הממשלה הכי ימנית". לא יעזור דבר, התגובות הרופסות, העדר פעולה ממשית, הרדיפה החולנית אחר "הסדרה", "רגיעה" וכיוצא באלה "פתרונות" שהם מקסם שווא – כל אלה מלמדים על גוף שלטוני שאינו ראוי לשלוט, אפילו לא רגע אחד נוסף.

החיים בחודשים האחרונים נראים כמו לקוחים מסרט. עשרות אלפי דונם נשרפים על ידי המחבלים, הפגזות מעת לעת, חדירות וניסיונות חדירה חוזרים ונשנים, פצועים והרוגים, אוכלוסייה שלימה תחת איום מתמיד.

ומה עושה הממשלה – זו פותחת וסוגרת מעברים לסירוגין, מעבירה לרוצחים מלט (לבניית מנהרות) וכספים (לתשלום משכורות לרוצחים), מספקת חשמל, מעבירה סחורות ועושה את כל מה שביכולתה על מנת להימנע מהדבר האחד והנכון אותו מוטל עליה לעשות- לדאוג לביטחון התושבים, לשמור על ריבונות המדינה ולייצר ולשמר הרתעה.

בל יטעה מאן דהוא לחשוב שאנכי בעד הכנסת חיילים לעזה. לזה הייתה יכולה להיות הצדקה אך ורק לשם השגת מטרה אחת- סילוק הערבים משם והשבת ריבונותנו על נחלת אבות. לית מאן דפליג, לצערנו, ש"מנהיגינו האמיצים" לא מעלים זאת על דעתם כלל.

אז מה כן צריך לעשות? להפסיק ולספק חשמל ומים, לא לפתוח שום מעבר, לא להעביר לרוצחים כסף. ועוד דבר קטן...לתקוף, להכות באויב, להשמיד ולמגר עד אשר החמס יצעק חמס (באם רוצחיו ייוותרו בחיים לאחר המהלומות שתבאנה על ראשיהם). איך עושים זאת- על ידי הפצצות שאינן פוסקות, על ידי חיסול מפקדים מנהיגים וכל אוחז נשק, על ידי הפעלת משת"פים, על ידי פעולות נועזות וממוקדות, על ידי לחץ איום ונורא- להפיל עליהם את השמיים.

כל המתואר לעיל יהווה חידוש שכן עד היום הקפידו "מנהיגינו"  וראשי הצבא להפציץ חולות, להתריע על הפצצה כדי שלא תהיה פגיעה בנפש, לבצע נוהל הקש בגג לפני תקיפת יעד (עם אותו "היגיון" חולני- למנוע פגיעה בחיי האויב) ועוד פעולות סרק רבות שמוטב היה שלא היו נעשות כלל.

מה שכן נעשה למכביר, בלי הפסק, כל יום ולעתים כמה פעמים ביום – הן "הערכות מצב": ראש הממשלה כינס "הערכת מצב", מתקיימת "הערכת מצב" בלשכת שר הביטחון, הרמטכ"ל כינס "הערכת מצב", אלוף הפיקוד כינס "הערכת מצב"  וכך חוזר חלילה לאורך ימים שבועות חודשים ושנים.

לא אגזים אם אומר שבשנים האחרונות התבשרנו על מאות "הערכות מצב". ומה יוצא מכל אלה- לא כלום והמשך החידלון. אתם יודעים מה, לא דייקתי- ההתנהלות הזו כן משיגה תוצאה- שוחקת עוד את ההרתעה ומחזקת את האויב.

יש עוד הרבה מה לומר, לא אכביר מילים. רק אבקש, אתחנן, שבפעם הבאה שנצטרך להכריע מי יעמוד בראשנו- נעשה אנחנו היהודים, כלל היהודים בארץ הקודש- הערכת מצב אחת. די באחת, האמינו לי.