לפרק את המסכים, לחזור לעצמנו

הרב ש"י ויצמן , ו' בכסלו תשע"ט

ש"י ויצמן
ש"י ויצמן
צילום: עצמי

הגשם הטוב שיורד כעת מכריז על סיומם של שני סבבים: סיבוב שני בבחירות לרשויות המקומיות וסיבוב לחימה נוסף מול החמאס.

כמו בכל סופו של יום בחירות, מסכי החדשות שלנו היו חצויים לשניים: בצד אחד צולם מטה הבחירות של מועמד אחד, ובשני המטה של האחר.

באחד שמחה, באחר יגון.

ולמשך כמה שעות בישר המסך החצוי על עוד שני אירועים מקבילים: בצד אחד צולמו תושבי הדרום הזועמים על הפסקת האש ובשני נראו חגיגות "הניצחון" של חמאס.

למרות הדמיון והתזמון המפתיע בסיום שני הסבבים האלה, בקשתי הבוקר בתפילתי שלעולם לא נשווה בין השניים:

התפללתי שהגשם ישטוף עמו את השנאה, הכעס והתחרות שמילאו אותנו בחודשים האחרונים.

התפללתי שנדע לעמוד כולנו מאחורי מי שנבחר, יהיה מי שיהיה.

התפללתי שנבחרי הציבור החדשים יפנימו כי מעתה ואילך הם מייצגים את כולם, גם את אויביהם הגדולים ביותר.

התפללתי שהמסך החצוי הזה בין המחנות יעלם כלא-היה. ש את המחלוקות שלנו ננהל אחד עם השני ולא מול השני.

אבל גם על סבב הלחימה שהסתיים כעת מול אויב מר ואכזר התפללתי:

התפללתי על אחינו תושבי הדרום הנמצאים בצרה, בקשתי לכאוב איתם, להזדהות עם הפחד בשגרת יומם.

התפללתי שנפסיק לחיות כבר מסבב לסבב, שנדע לקבל החלטות בעלות תוקף, חוזן לאומי ואמונה בצדקת הדרך.

התפללתי שהקב"ה ישלח למנהיגנו תושייה, עצה וגבורה לפעול נכון.

הוספתי ברכת תודה על הניסים הגלויים והנסתרים שהוא גומל עמנו בכל יום, בטח ובטח על אלה שהתרחשו רק בימים האחרונים.

אז עד שיתקבלו ההחלטות הראויות שם למעלה- אל מול צהלות השמחה של האויב- הבה נפרק את המסכים החצויים האלה, את החומות שהקמנו מול בית שכנינו.

שהרי יש לנו מספיק אויבים המבקשים לכלותינו, אבל אין לנו ארץ אחרת.