בין פוליטיקאי למנהיג

נדב חלמיש , ו' בכסלו תשע"ט

נדב חלמיש
נדב חלמיש
צילום: יובל מרום

בשנת 1938 ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברלין נסע למינכן להפגש עם אדולף היטלר בנסיון למנוע את המלחמה שנראתה קרובה ביותר. צ'מברלין לא היה אדם רע, ואין חולקים על כך שפעל ביושר להשיג מה שהוא חשב שהיה לטובת אנגליה.

כאשר נפגש עם היטלר הוא השלה את עצמו שהדיקטטור הגרמני הוא אדם שאפשר לנהל עמו משא ומתן מכובד, בדומה לאנשי העסקים שצ'מברלין הכיר מעברו לפני שנכנס לפוליטיקה. הוא חשב שהיטלר יעמוד במילה שלו.

שיקול נוסף של צ'מברלין היה שכתוצאה משנים רבות של פעילות חתרנית והשפעה על העם הבריטי מצד ארגוני שמאל פציפיסטים למיניהם, לאנגליה לא היו כוחות צבאיים להתמודד עם גרמניה הנאצית. צ'מברלין חשש להגיע לעימות צבאי עם גרמניה והסכים להפגש עם היטלר לדון בהסכם "שלום".

בפגישה גורלית זו צ'מברלין הפקיר את צ'כוסלובקיה, הדמוקרטיה היחידה במזרח אירופה, שהיתה בעלת צבא חזק - ונכנע לדרישות היטלר.

בשובו לאנגליה נופף צ'מברלין בדף נייר הנושא את חתימתו של הדיקטטור הגרמני.

כעבור שנה אנגליה וצרפת נאלצו לצאת למלחמה נגד גרמניה, לאחר שהיטלר פלש לפולין.

במאי 1940, לאחר כשלון הקרבות בנורבגיה והתבוסה שנחל בהצבעת אי-אמון בממשלתו, צ'מברלין התפטר מתפקיד ראש הממשלה והעביר את השרביט לווינסטון צ'רצ'יל. הוא ידע שלא יוכל לנהל את המלחמה נגד גרמניה, ואילו צ'רצ'יל - שהתריע לכל אורך הדרך מהסכנה שבמשא ומתן עם היטלר - הוא האדם המתאים לתפקיד.

ובמעבר חד לישראל.

בשנת 1993 חתם יצחק רבין הסכם עם רב-המחבלים יאסר ערפאת, בזמן שדם הנרצחים היהודים עדיין לא יבש על ידיו של ערפאת. בהסכם זה ממשלת ישראל הצהירה למעשה שארץ ישראל אינה שייכת ליהודים אלא לערבים, וכי לכל היותר מותר ליהודים להגן על עצמם בחלק שנותר להם מחלוקת הארץ.

כאשר בנימין נתניהו הקים ממשלה בשנת 1996 הוא לא ביטל את הסכמי אוסלו, שכבר גרמו לרצח ופציעה של רבבות יהודים, אלא הגדיל להרע ונפגש עם ערפאת כדי למסור לו את חברון ולקבע את שליטת הערבים ביש"ע.

היום, לאחר שלוש קדנציות כראש ממשלה, מוצא עצמו נתניהו במשא ומתן עם החמאס בעזה, בזמן שאלפי טילים נופלים על ערי ישראל, ולא מסוגל או רוצה לנצח במערכה.

ברור לחלוטין שבניגוד למה שהוא מתיימר, נתניהו אינו דומה לצ'רצ'יל במאום.

עלינו לקוות שלפחות תהיה לו היושרה כצ'מברלין בזמנו - להודות בחוסר יכולתו לנהל את המערכה הזו, ולפנות את כסא ראש הממשלה לידי האיש המתאים לנצח במלחמה שתקבע את זהות המדינה שלנו.