מלחמה, הרתעה וכניעה לטרור

ד"ר מרדכי קידר , י' בכסלו תשע"ט

ד"ר מרדכי קידר
ד"ר מרדכי קידר
(צילום: דניאל רצבי)

ניצחון במלחמה בנוי משני מרכיבים עיקריים. המרכיב הראשון הוא ממשי, מוחשי וניתן למדידה, והוא שיתוק או השמדת יכולתו הצבאית של האויב.

המרכיב השני הוא מדומיין, נפשי ופסיכולוגי והוא שכנוע האויב שהוא הובס ולכן אין לו ברירה אלא לבטל לחלוטין את רצונו לשוב ולהילחם. המרכיב הראשון הוא תנאי לקיומו של המרכיב השני, שכן כל עוד יש בידי האויב כוח צבאי ויכולת להפעיל אותו, הוא לא יבטל את רצונו להילחם. משהושג המרכיב הראשון יש סיכוי שייווצר גם המרכיב השני, הנפשי, אך אין הדבר הכרחי, שכן גם אויב מובס מבחינה צבאית יכול להמשיך במאמציו לחזור לכוחו ולחדש את המלחמה.

שלום מושג רק אחרי שהושגו שני יעדי המלחמה: השמדת כוחו הצבאי של האויב ושינוי מוחלט במצבו הנפשי, והדוגמה הברורה ביותר לכך היא גרמניה ותבוסתה בסוף מלחמת העולם השנייה.

אלא שלשם השגת שלום כמו בין גרמניה ושכנותיה צריך לצאת למלחמת חורמה שתחסל מרכיבים משמעותיים מכוחו של האויב אבל גם מאוכלוסייתו, תפגע קשה בכלכלתו ובתשתיות של מדינתו. כדי להימנע מסוג כזה של מלחמה יקרה לשני הצדדים פיתח העולם את תיאוריית ההרתעה: כדי למנוע מלחמה אינך צריך לחסל את האויב, את כלכלתו ואת תשתיותיו, די לך אם תשתק את רצונו להפעיל כוח נגדך בשל המחיר הגבוה שהוא ישלם על כל פעולה נגדך.

באמצעות ההרתעה אתה מקבל בפועל מצב של שלום, עם כל היתרונות שמצב זה מעניק, מבלי שהשקעת את המאמץ הכרוך במלחמה ומבלי שספגת את האבדות שמלחמה מפילה.

אלא שהרתעה היא מצב נפשי, וככל מצב נפשי היא מועמדת לשינויים כאשר התנאים שיצרו אותה משתנים. הגורם המזיק ביותר להרתעה הוא כאשר הצד המרתיע מאבד את כוחו ומסוכנותו, ובמיוחד אם הוא מאבד את רצונו להשתמש בכוח שבידיו. מצב של איבוד ההרתעה מסוכן מאוד, שכן בכל רגע עלול הצד שהיה מורתע לשוב לזירת הקרב ולהפעיל על הצד השני את אמצעי המלחמה שבידיו.

התכניות הצבאיות של ישראל עברו שינוי תהומי לאורך השנים. עד מלחמת לבנון הראשונה (1982) הדוקטרינה הישראלית קבעה שיש להכריע את האויב ולחסל את כוחו ואת רצונו להילחם, כדי להגיע למו"מ על שלום מתוך עמדת כוח שתאפשר לישראל לכפות את תנאיה על אויביה. מאז חלו שינויים גדולים באורח החשיבה הישראלי וישראל החליפה את דוקטרינת ההכרעה בדוקטרינת ההרתעה שתתקיים בזכות הטכנולוגיה הצבאית המפותחת שישראל רתמה לכלי הנשק שבידיה, יחד עם היכולת, הרצון והכוונה להשתמש בטכנולוגיה הזו כל אימת שיהיה בה צורך. מקבלי ההחלטות בישראל אינם רוצים להיות אחראים להלוויות של חיילים, ולכן הם יעשו הכול כדי להימנע ממלחמה ויסתפקו ביצירת הרתעה.

השלום עם מצרים וירדן מהווה בשביל המדינאים הישראלים הוכחה בצדקת גישתם, שכן נהוג לחשוב אצלנו ששתי מדינות ערביות אלו חתמו על הסכם השלום עימנו מכיוון שהם שינו את המצב הנפשי שלהן וכך הן חשות שישראל חזקה ולא ניתן יהיה לחסלה במלחמה, והסכם שלום זה ממשיך לא בגלל אהבתם הגדולה של המצרים והירדנים לישראל ולעמה אלא בגלל שהן חוששות מהמחיר הגבוה של הפרת ההסכמים עם ישראל.

עזה

גם במלחמה שמנהלת ישראל נגד חמאס מתקיימים שני המרכיבים: חמאס והארגונים האחרים הפעילים ברצועה מפעילים ארסנל גדול ומגוון של כלי נשק, חלקם תקניים ומיוצרים במפעלי נשק מהטובים בעולם דוגמת טיל הקורנט הרוסי, טיל נגד טנקים שפגע השבוע באוטובוס והפך אותו לגרוטאה מפוייחת ופצע חייל, וחלקם מייצור מקומי שהיעילות שלהם מוגבלת ולפעמים פוגעים במפעיליהם ולא ביעדם. לארגוני הטרור בעזה יש גם סוגים אחרים של כלי מלחמה, ממנהרות תקיפה ועד בלוני תבערה. ניתן לקבוע בוודאות כמעט מוחלטת, שכל עוד יש בידי ארגונים אלה כלי נשק מכל סוג שהוא, הם ירצו להשתמש בו ויפעילו אותו כל אימת שתהיה סיבה להפעלתו.

המצב מול עזה אינו שונה בעיקרון מהמצב מול מצרים וירדן, שכן התחושה בציבור היא שדי להרתיע את השלטון ברצועה, חמאס, כדי ליצור עמו מצב של שלום דוגמת השלום שיש לישראל עם מצרים וירדן, קר אבל עובד. מאז שהטרוריסטים של חמאס תפסו בכוח הזרוע את השלטון ברצועה, באמצע יוני 2007, ישראל מנסה לבנות מצב של הרתעה מול חמאס, פעם באמצעות חיסולים ממוקדים (שיח' אחמד יאסין, צלאח שחאדה, אחמד אלג'עברי), פעם באמצעות חיסול מנהרות תקיפה, פעם דרך הפצצת מטרות שטח, אבל אף פעם המטרה איננה לחסל את תנועת חמאס ואת השלטון במדינת עזה אלא להשלים עם קיומו ולהרתיע אותו מלפעול נגד ישראל.

לכאורה זו גישה נכונה, שכן חמאס לא הולכים לשום מקום והאחיזה הצבאית והאזרחית שלהם ברצועה חזקה מידי ועמוקה מידי באופן ששכנע את ארגוני המודיעין הישראלים, ודרכם את מקבלי ההחלטות, ש"אין מה לעשות", "אי אפשר להכריע טרור במלחמה" ולכן "לא נצא למלחמה שרבים מבנינו עלולים להיהרג בה, רק כדי להחזיר את אש"ף לרצועה". אלא שברגע שישראלי אומר זאת הוא מגביר בקרב אנשי חמאס את התחושה שישראל חלשה, איננה מסוגלת להפעיל את כוחה כי היא איבדה את הרצון שלה להשתמש בנשק הכל כך מתקדם שלה. התחושה הזו, שישראל חלשה וחסרת רצון להפעיל כוח, היא השמן על מדורת הג'יהאד שמחזיק מהבחינה האידאולוגית את ארגוני הטרור ברצועת עזה.

וזה בדיוק מה שקרה השבוע: ביום שני ושלישי ירו אנשי הכוח הצבאי של חמאס יותר מ-400 טילים ופגזי מרגמה אל שטח ישראל. מה הייתה בריטניה עושה למי שמשגר נגדה 400 טילים? או אפילו טיל אחד בלבד? מה תעשה צרפת למישהו שיעז לשגר טיל אחד נגדה? מה יעשה כל נשיא אמריקני למקסיקו אם זו תעז לשגר פצצת מרגמה אחת לארה"ב? ישראל החלה לפעול באורח תקיף נגד מטרות חמאס, וראשי חמאס – כדי לעצור את מכונת המלחמה העלולה לחסל את הישגיהם – החליטו לנצור את האש והכריזו על הפסקת אש.

ישראל נגררה למהלך ונפלה לתוך המלכודת, שכן חמאס מופיע כרגע כגוף היחיד הקובע מתי תתחיל מלחמה עם ישראל, מה יהיה גובה להבות האש ומתי תסתיים המלחמה. אתם מבינים? ארגון טרור מכתיב למדינה חזקה את תנאיו להפסקת אש, ובמצב אבסורדי זה ממשלת הפחדנים צריכה לקבל החלטה מה היא עושה עם חמאס.

אז פלא שממשלה כזו מסכימה שמדינה עוינת כמו קטר, התומכת בכסף ובמחסה פוליטי בכל תנועות הג'יהאד הסוניות, תעביר עשרות מיליוני דולרים במזומן לארגון החמאס כדי לשמן את גלגליו, כדי לפרנס את פקידיו וכדי לחזק ולהגביר את יכולותיו לעמוד מול ישראל ולהכתיב לה את תנאיו?

אבל החמור מכול בעניין העברת הכסף הוא העובדה שקטר עושה זאת בשליחותה של איראן, ששליטיה – העומדים בסנקציות כלכליות חמורות – אינם רוצים שקט ושלווה בין ישראל ועזה, ההיפך: הם רוצים להבעיר מלחמה בין ישראל וחמאס כדי שהכיסוי התקשורתי יעזוב את איראן וישכיח מלבות הקהל בעולם את ה"דיל" שבאמצעותו היא זכתה במאה וחמישים מיליארד דולר במזומן והשתמשה בהם כדי להרוס את המזרח התיכון. קטר, מדינה התומכת שנים רבות בטרור שמייצרים ארגונים שיצאו מבית היוצר האידיאולוגי של תנועת "האחים המוסלמים", תומכת בחמאס באופן גלוי בעיקר בבניית תשתית למדינת חמאס בעזה, כולל תשתית צבאית. ערוץ הג'יהאד התקשורתי אלג'זירה, שקטר מפעילה אותו 24/7 הוא זרוע התעמולה של קטר נגד ישראל.

מצב אבסורדי זה, שבו ישראל מאפשרת לקטר לתמוך כספית בטרור החמאסי ונכנעת לתכתיבים של ארגון טרור זה, ללא ספק יעמיד את ממשלת הימין של ישראל בפני השאלה של "להיות או לא להיות".