כשהגלים עולים החזקים מתגלים
כשהגלים עולים החזקים מתגלים

כל חייל צה"ל במהלך הכשרתו הצבאית הבסיסית, בוודאי שכל מפקד בקורס המפקדים ועל אחת כמה וכמה כל קצין במסגרת קורס הקצינים בבה"ד 1, לומד במהלך שירותו את מסמך "רוח צה"ל" וכמובן את הערך מספר אחד.

כל מפקד יודע כי הערך הראשון בין שווים, המופיע בראש רשימת הערכים, הוא הדבקות במשימה וחתירה לניצחון: "החייל יילחם ויפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים שבפניו, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה, עד כדי חירוף הנפש".

האירוע הביטחוני ברצועת עזה בו נהרג סא"ל מ' ונפצע קצין בכוח הלוחם, היה דוגמא ומופת ליישום ערך זה, הלכה למעשה. כל מילה נוספת מיותרת!

האירוע הפוליטי שבא בעקבותיו, בו הניח שר הביטחון של מדינת ישראל, אביגדור ליברמן, מכתב התפטרות על השולחן- היה לדידי דוגמא על דרך השלילה ליישום ערך זה ברמה הלאומית, מצד מי שאמון על המערכת הביטחונית, שספגה מכה אך עליה להמשיך ולעמוד על הרגליים, להתאושש במהירה ולהשיב מהלומה חזקה כפליים.

עוצמתו של מנהיג, מפקד, מנהל, רב, הורה וכל מי שנמצא בעמדה בה הוא אחראי להנהיג ולהוביל אנשים- נמדדת באותם רגעים שהתכניות משתבשות, שצצים להם אתגרים מורכבים ולעיתים גם משברים ומכאובים. או אז יימדד המנהיג ביכולתו להפגין את מנהיגותו באמצעות דוגמא אישית, גיוס תעצומות הנפש ושימוש במיטב יכולותיו, כושרו, ידיעותיו וניסיונו להתמודד עם המצב לאשורו, כשקהילתו ממשיכה לבטוח בו ולצעוד קדימה, כי ברגעים מעין אלו- אליו נשואות העיניים.

נטישה של מנהיג באמצע משבר, ללא הכרח קיצוני הנובע ממצב בריאותי או חסר תיפקודי משמעותי, ללא שישנה או נמצאה חלופה ראויה, עומדת בסתירה לקוד ההתנהגותי המצופה ממנהיג באשר הוא ככלל, על אחת כמה וכמה ממי שאמון על המערכת הביטחונית הצבאית, בה התנהגות מעין זו אינה מקובלת ואינה נסבלת. הרי אין מדובר בשר זוטר לענייני מה בכך החווה משבר בענף איזוטרי במשק, כי אם בשר בכיר ומכובד שתחתיו אוחזים בנשק.

חילוקי דעות, אכזבות מרות, תהיות מהותיות על דרך וכל הגדרה, סיבה או תירוץ עטוף בצלופן, לא יהפכו את הגלולה המרה הזו לסוכריה. מדובר בנטישה.

48 שעות מהפסקת אש לכאורה, בסבב המהלומות הקשות האחרון שגבה קורבנות וזרע הרס, אינם העיתוי המתאים לעניות דעתי לנטישה של משרה כה רמה וחשובה, שעה שהמערכת האזרחית והצבאית זקוקה להנהגה ומצפה לתגובה. עיתוי נטישה שכזה מעצים עתה בעיקר את האויב, שרושם הישג נוסף לטובתו ולתודעתו במלחמת ההתשה, בה אין הכרעה וכל צד אוסף לזכותו נקודה לנקודה.

טוב היה עושה שר הביטחון היוצא, אילו היה מתפטר מתפקידו בעיתוי אחר וניפרד לחלוטין, שאינו מקושר בהכרח לסבב המהלומות האחרון. עיתוי שאין בו כדי ל"זעזע את הספינה" יתר על המידה בעודה מפליגה בים הסוער. עיתוי שאינו נתפס בקרב הציבור כנטישת הבית בעת משבר, כי הרי ישראל ביתנו ואין מקום לוותר.
טוב עשו שרי מפלגת הבית היהודי ש"ירדו מהעץ" מהר ולא נסחפו אחר שר הביטחון המתפטר, או אז לא היו הם טובים ממנו בהכרח. או אז היו הם מובלים על ידו ומעצימים את עמדתו, מחזקים את דפוס התנהגותו ואת רוחו, לטובתו הפוליטית לכאורה ולרעת עם ישראל, גם אם במשורה.

ניסיון החיים של רובנו מלמד שלא תמיד דעתנו תתקבל או תהיה על העליונה, צפויות לנו אי אילו אכזבות מקרובים ורחוקים, מחברים ומנהלים, מפקדים ומנהיגים. אך משעה שקיבל על עצמו אדם ומנהיג בישראל, אחריות ושליחות כחבר ממשלה וקבינט האמון על הצבא, מן הראוי שילמד, ישנן ויפנים היטב את הקוד והערכים של הארגון הנמצא תחתיו, שלאורו צועדים מיטב אנשיו ונשותיו בשירות המדינה ולמען בטחונה.

לסיכום, תודה לשר הביטחון היוצא על תרומתו למדינה, יתכן שחלק ניכר ממנה לא נכיר או נדע ועד כמה רבה היא ומה משקלה. עם זאת ולמרות האכזבה של כבוד השר היוצא והפוליטיקאי המנוסה מהממשלה והעומד בראשה- טעות היא לנטוש ולהפגין כזו מן דוגמא ממשרדך שבראש המגדל בקריה, הצופה לעבר לובשי המדים ואמור לשמש להם ולאזרחי המדינה מופת ודוגמא.