הזכות לנאוף

מיכאל פואה , י"ג בכסלו תשע"ט

מיכאל פואה
מיכאל פואה
עצמי

שיח הזכויות סביב החלטת בית הדין הרבני והגיבוי הבגצ"י שהוא קיבל, לא עלה לכותרות בגלל חצי דירה עליה ניטש הויכוח בבית הדין.

המגיבים שגילו שה-D9 יכול להיות כלי חשוב כשהבג"ץ לא הולך בתלם השמאלי של המפה החברתית, לא התקוממו בגלל חצי דירה. מה שקומם אותם הוא הפגיעה בזכות היסוד לנאוף.

הניאוף למי שלא יודע הוא אחד ממבחני השוויון החשובים בין גברים לנשים במדינת כל אזרחיה. מפרקי המשפחה שואלים, ולכאורה בצדק: אם לגבר למותר לחיות עם כמה נשים מדוע לאישה אסור לחיות עם כמה גברים? יהודי מאמין עונה שכך קבעה התורה. ומוסיף שהדרכת התורה, וכך מקובל היום למעשה בעקבות חרם דרבנו גרשום, הוא שלגבר תהיה רק אישה אחת ואסור לו לבגוד בה. הוא התחייב בכתובה שלא לשאת אישה נוספת. תשובה זו נכונה אבל לא מסבירה את ההבדל המהותי בין איסור הניאוף של האישה, לבין התנהגות לא ראויה של הגבר.

התשובה נמצאת במה שאנו מכנים היום "טובת הילד". המשפחה שהיא אבן היסוד לבנית החברה והעם, ומקום ההתפתחות הבריא ביותר לכל יחיד, זקוקה למבנה בו יש אב ואם מובחנים. ילד שיודע מי הם הוריו מולידיו את מורשתם הוא נושא, הוא כמו ייחור של עץ הגדל בקרקע יציבה עם שורשים עמוקים, מהם הוא יכול לצמוח לפרוח ולהביא פרות לעולם.

הדרך היחידה לשמור על המובחנות ההורית, ובכך לשמור על המשפחה, היא בנאמנות המוחלטת של האישה לבעלה. גם גבר שיפגע בנאמנות זו ויקיים יחסי אישות עם אישה נשואה ייענש בכל חומר הדין בדיוק כמו האישה. הבדל זה בין איש לאישה הוא הבדל פיזי מובנה במציאות הטבעית. כך ברא ה' את העולם: אישה יכולה להתעבר מגבר אחד ואם היא תקיים יחסי אישות עם כמה גברים הילד ייוולד בלי אב מובחן, כיתום מהולדה. ואילו האיש יכול לקיים יחסי אישות עם כמה נשים ולהיות להן בעל ואב מובחן לכל ילדיו. המאבק האמיתי אם כן הוא האם אנו מקדשים את המשפחה ומוכנים לוותר על "זכות האישה לנאוף", או שאנו מקדשים את הזכות לנאוף ומוותרים על המשפחה.

ההצעה שלי היא כמובן לבחור במשפחה. זה נכון מכל בחינה. זה נכון כי אנחנו יהודים, זה נכון כי פירוק המשפחה מביא לפירוק החברה ולפגיעה חמורה בילדים. זה נכון כי המשפחה היא המתנה הכי טובה שיש לנו. היא נותנת לנו את הזהות את הביטחון ואת האושר בחיים. וזה נכון גם כי כדי לשמור על צלם אנוש אנו צריכים לשמור על קדושה אנושית בסיסית, ולא לתת לתאוות החומריות למשול בנו.

במקום לדבר בנאצות הבה נדבר על המהות. השיתוף בנישואין הוא לא חוזה בין אנשים זרים על בסיס כלכלי ומיני. הנישואין הם ברית לשיתוף בכל הוויות החיים המכוונת כולה לבניית המשפחה. לברית זו יש גם פן של שיתוף כלכלי, אבל הפן הכלכלי נגזר מהברית לחיים המשותפים ולא להיפך. מעשה הניאוף הוא ניתוץ הברית בין בני הזוג והרס חיי המשפחה, וממילא יש לו השלכות גם על השיתוף הכלכלי שלא עומד ולא יכול לעמוד בפני עצמו.

צריך רק לברך ולהודות על כך שתובנות אלו החלו לחלחל גם לבית המשפט שבמשך שנים הוביל את פירוק המשפחה בכל דרך אפשרית.