איך מעלים ניצוצות

הרב מאיר גולדמינץ , כ' בכסלו תשע"ט

הרב מאיר גולדמינץ
הרב מאיר גולדמינץ
צילום: עצמי

"וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו - וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה".  

מביא רש"י את פירושי המדרש על הקשר בין שתי הירידות, ובפירושו השני כותב כך:

"ועוד, כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר, לומר לך מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים, שראתה באצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה".

על פי דברי רש"י אלו, נראה שאפשר לקבל מבט חדש על פיתויי אשת פוטיפר:

אשת פוטיפר אינה באה רק בשם תאוות העריות. היא באה לפתות את יוסף לחטוא עימה "לשם שמים". היא רואה באצטגנינות שעתידה להעמיד בנים ממנו, ובשם אותה אצטגנינות היא מפתה אותו להיות עימה: "ראה יוסף! עתידים להיות לנו בנים משותפים! כך מראים הכוכבים! תוכל לראות זאת גם אתה! לשם שמים היה עימי!".

ואם היא "תלמידה חכמה" יותר גדולה, היא תוסיף להסביר לו: "הרי מאיתנו עתיד לצמוח משיח בן יוסף! ישועת ישראל תלויה בזיווג שלנו! אנא ממך, יוסף, למען גאולת העולם, עשה את מה שצריך לעשות כדי להצמיח קרן משיח בן יוסף!"

ואכן, יוסף מתלבט בעניין.

"וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ" – אותו יום הלכו כולם לבית ע"ז שלהם, והיא עשתה עצמה כחולה ונשארה בבית.

מביא רש"י את דברי חז"ל בעניין, מה היתה מטרת בואו של יוסף הביתה:

"לעשות מלאכתו - רב ושמואל, חד אמר: מלאכתו ממש. וחד אמר: לעשות צרכיו עמה."

אם נצרף את דברי רש"י אלו לדבריו שהבאנו בראש דברינו, אפשר לשער שיוסף מתלבט: אולי יש צדק בדבריה של אשת פוטיפר. אולי זו הדרך להעלות את הניצוצות משביים, ולהביא לגאולת העולם. אולי הראיה באצטגנינות דורשת ממנו לפעול בעניין.

הרי בדיוק בדבר זה נכשל דוד המלך, כאשר בא על בת שבע. דוד ראה ברוח קודשו, שבת שבע היא זיווגו, וממנה עתיד להיוולד שלמה המלך, שיבנה את בית המקדש.

יוסף עמד באותה התלבטות. אך דמות אביו נגלתה אליו בחלון.

דורשת הגמרא במסכת סוטה דף לו: "באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות?!".

אומר לו יעקב ליוסף, לא זו הדרך. בתורה יש אסור ויש מותר. יש מצווה ויש עבירה. אין דבר כזה לעבור עבירה "לשם שמים" על מנת להעלות ניצוצות. אם, חלילה, תעשה כך, הרי ששמך יאבד מן האיפוד, ושום תיקון עולם לא יבוא מכך.

"עבירה לשמה" הינה דבר שבדרך הטבע יכול לעזור (כמו יעל וסיסרא), וגם אז צריך שהיא תהיה מבוררת כסולת נקייה שהיא אך ורק לשם שמיים, ושלא תהיה מעורבת בדבר מחשבה אחרת או הנאה אחרת. דרכים אחרות, אמנם לעיתים הקב"ה מוביל טוב מתוך רע, אך לנו אין רשות לעשות זאת.

אצטגנינות שרואים בה שהעבירה היא הדרך לתקן עולם, יש בה טעות בראיה. לא שהראיה אינה נכונה, אך יש בה פספוס. כי תמיד ישנה דרך התר, כדי להביא לאותו תיקון.

"רואה היתה אשת פוטיפר שעתידה להעמיד בנים מיוסף", אך טעותה היתה שרצתה לעשות זאת בדרך איסור. כי הראיה המדוייקת בכוכבים ומזלות, מגלה שיש דרך התר לעשות זאת: "ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה".