הסוד של היהדות

הרב אליסף ליבי , כ"ו בכסלו תשע"ט

הרב אליסף ליבי
הרב אליסף ליבי
צילום: עצמי

היהדות חוללה מהפכות כבירות לאורך השנים. מניפוץ הפסלים של אברהם אבינו ועד למהפכת השוויון המקראית. מהפילוסופיה של ימי הביניים ועד למהפכות הגדולות של העידן המודרני. היהודים תמיד היו שם עם מסר חדשני. והגיע הזמן לשאול: איפה זה היום? 

המטרה של היהדות לא הייתה רק להשפיע פנימה, אלא להביא בשורה חדשה ולתקן את העולם. במשך אלפיים שנה היינו בגלות, התכנסנו בתוך עצמנו ובנינו עולם רוחני ומנותק מהחיים הארציים. אבל כעת חזרנו ארצה, והיכולת שלנו לתרום למחשבה העולמית נהיית יותר ויותר אפשרית. אבל משום מה, נראה שדווקא עכשיו אנחנו שותקים.  

העולם שלנו זקוק לבשורה. למרות שהוא מתקדם מאוד בטכנולוגיה, במדע ובשפע הכלכלי, זה עולם שהולך לאיבוד. במדינות מסוימות התאבדות היא גורם המוות הראשי, ואומרים שכ-80 אחוז מהאוכלוסייה נוטלים כדורים לאיזון רגשי. התחושה היא באופן כללי של עצבות וחוסר פשר. הרעיון של "פוסט מודרניזם" אומר שהחברה שלנו התייאשה מכל אידיאל גדול, מכל מה שנותן לחיים תקווה, ונשארו רק החיים הקטנים והאקראיים. אבל משמעות אינה סתם מוֹתרוֹת לחיים; בלי משמעות, החיים עצמם מתפרקים. 

חיבור אל הנצח

העולם המודרני פיתח את עצמו מאוד מהבחינה ההומניסטית, כלומר בכל מה שנוגע לבני אדם. המדינה, המדע והאומנויות פורחים. אבל החיים לא מסתכמים בתחום האנושי, אלא בחיבור שלו למשהו גבוה יותר, למה שמוחלט ונצחי. רק החיבור לאמת האלוהית יפתח בפני התרבות אופקים חדשים של אושר. זה דבר שחשוב לא רק בשבילנו, אלא פשוט משום שזו האמת. אלוהים הוא הקיום הנצחי והוא המקור של הכול, והחיבור אליו הוא העוגן היציב היחידי. 

היהדות היא היחידה שקיבלה בהתגלות ישירה מאת האל תורה שלמה שכוללת את כל אורחות החיים. והמסורת היהודית עוסקת באינטנסיביות בבירור הרעיון האלוהי על כל צדדיו. יש אמנם דרכים רוחניות אחרות ואולי גם התגלויות, אבל אין משהו שדומה ליהדות בהיקף שלו.

החיבור לאלוהים גם יתן מענה למצוקת המשמעות. אם העולם נברא על ידי יוצר מושלם מתוך רצון ולמען תכלית נעלה, וחיי כל יחיד הם שליחות ייחודית בעולם הגשמי, הרי שכל פעולה נטענת במשמעות עצומה. כך עשויה היהדות לפתור את הבעיה הקיומית של תרבות זמננו. 

איזון

 כיום, התרבויות השונות מפולגות ומקוטבות ואין איזון בין צדדים שונים בנפש. ישנן תרבויות שמקדשות את הרוח ולא רואות חשיבות בחומר וישנן תרבויות שמאמינות בהפך הגמור. דוגמא נוספת, הדין מול החסד. האיסלאם מאמין במידת הדין ולכן אצלם הרג ורצח זה משהו שנחשב לא מעט פעמים כמוסרי. מהצד שני הנצרות מאמינה מאד ברחמנות ולכן מרחמת על אכזרים, סולחת בקלות לפושעים ולא יכולה לעמוד מול מהגרים. 

תמיד היה באנושות את המתח הזה בין החומר לרוח, בין הגוף לנשמה, בין הדין והחסד ובין היחיד לחברה. המתחים האלו יצרו קרעים רבים ושונים. אך נראה שמכל התרבויות הקיימות, היהדות מסמלת את הקריאה לאיזון בצורה המדויקת ביותר. מראשיתה היא הטיפה למימוש התורה הרוחנית בתוך עשייה גשמית, ולשילוב הקודש והחול. היא שללה נזירות, אבל גם אסרה על הפקרות. האדירה את הפרט אך לא על חשבון הכלל. הבנתם, נכון?
התורה היא תמיד קו האמצע שמחבר בין ימין לשמאל. גם בתוך היהדות יש את ההתלבטויות האלה בצורות שונות, אך נראה שבה טמון הפתרון.

הסוד של היהדות

החידוש העיקרי של היהדות הוא תפיסת האלוהות שלה – אלוהים שהוא מעל הכל. לכן אי אפשר לתפוס אותו בשום מושג או רעיון. לרוב האנשים יש תפיסה מסויימת של אלוהים בראש, וכשהם מדברים על אלוהים הם מדברים למעשה על משהו שהם עצמם תופסים. לפעמים המשהו הזה הוא שיקוף של הפחדים שלהם או התאוות שלהם. הרעיון היהודי אומר שלא משנה איך אנחנו מבינים את אלוהים, מה שאנחנו מבינים זה רק גילוי אחד שלו. הוא עצמו תמיד מעבר לזה. 

זאת הסיבה שהוא יכול להתגלות בערכים שונים וסותרים. לכן יש חיבור בין כל הניגודים שבבריאה. כולם ביטויים של אלוהים. 

אם מישהו תופס את אלוהים באופן מצומצם, וחושב שהתפיסה האנושית שבראש שלו היא עצמה אלוהים, הציור הזה שלו יגביל אותו בדרך כזו או אחרת. הציור עצמו מוגבל, ולכן הוא יצר את דרכי האדם, והאדם יתחיל לשנוא אותו. הוא ישנא את אלוהים אבל גם לא יוכל להשתחרר ממנו, כי הוא הרי האל שלו. לכן לא תהיה לו ברירה אלא או לדכא את האנושיות שלו, או לכפור בו.

התרבות החילונית באה לעולם מתוך כפירה באלוהות שגויה שכזאת. בגלל תפיסה זו, החברה האנושית עד היום לא מוכנה לחזור לאלוהים. אבל כמו שאמרנו, לא רק שאלוהים הוא האמת המוחלטת אלא שללא חיבור אליו גם החיים האנושיים מתפוררים ונשארים חסרי משמעות. 

היהדות שימרה תפיסת אלוהות אחרת, תפיסה שאינה סותרת את כבוד האדם ושגשוגו. היא עשתה זאת בזכות התנגדות לכל שמץ אלילות והגשמה. לכן המסר שלה יכול להביא גאולה של ממש לא רק לתרבות הנוכחית, אלא לסיפור האנושי כולו.

המאמר המלא באתר לדעת להאמין. באדיבות מכון ידעיה העוסק ביצירת משנה אמונית סדורה ורלוונטית