בין אור לחושך ובין חנוכה לפורים

נדב חלמיש , כ"ו בכסלו תשע"ט

נדב חלמיש
נדב חלמיש
צילום: יובל מרום

למה אנחנו תמיד נרדפים?

למה כל אומות העולם נלחמות בנו, ואלו שלא – מנסות לשלוט ביהודים או בארץ ישראל?

מה יש בנו שמעורר בגויים את יצריהם הפנימיים ביותר?

מה כל כך מעניין בישראל ששליש מהחדשות במדינות השונות בעולם עוסק דווקא בעשרים אלף הקילומטרים הרבועים של המדינה שלנו?

לדעתי, לא מדובר בסיבות המוכרות כמו יכולת ההישרדות הכלכלית של היהודים, המוח היהודי, המנהגים או המראה. אני חושב שכל העניין טמון במשמעות של עם ישראל: הייצוג האנושי של ההבדלה האלוהית.

ההבדל הוא הזהות שלנו.

אלוהים הבדיל בין אור לחושך ובין ישראל לעמים, ובכך חיבר אותנו לאור לנצח. נועדנו להאיר את החושך – להיות אור לגויים פשוטו כמשמעו.

כשאנחנו מפוזרים בין האומות, עלינו להיות הכי מוסריים, הכי חכמים, הכי ישרים, הכי אמיצים – הכי טובים שרק אפשר. כי אם לא, לא נשרוד.

המדינה היהודית חייבת להיות המדינה המצליחה, הצודקת והבטוחה בעולם. אין לנו הפריבילגיה להיות סתם עוד מדינה בינונית. אנחנו פשוט לא בנויים ככה. כשאתה בוגר סיירת מטכ"ל אתה לא יכול לסרב לנצח את האויב...

לכן, כל זמן שאנחנו מתנהגים כגיבורים ופועלים באמונה, אם זה בשליחת צוות חילוץ לחטופי אנטבה במשימה בלתי אפשרית, או במלחמת עצמאות של מעטים מול רבים כחשמונאים והפרטיזנים היהודים בשעתם או כחיילי צה"ל במלחמת ששת הימים – או אז אנו מאירים כמו השמש והעולם כולו מעריץ אותנו.

אבל כאשר אנחנו מתנהגים כחגבים, חוששים מכיבוש הארץ, מבליגים על טילים מעזה, נסוגים מאדמתנו בלחץ ידידינו המזויפים או שולחים נערה יהודיה למיטתו של מלך גוי שיכור כדי שיואיל בחסדו להרשות לנו להתגונן מפני מבקשי נפשנו – ברגעים האלו איננו מפיצים יותר אור ממסך הסלולרי שמהבהב בכיסנו.

ושאר האומות, כמו חיישן רגיש במיוחד, חשות מיד כשאנחנו מאירים או כבויים - ומתנהגות בהתאם.

ביום העצמאות השביעי של מדינת ישראל, אמר דוד בן גוריון ש"עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים", ואני רוצה להוסיף ולדייק את המשפט עוד יותר:

לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב רק שהיהודים יעשו את הדבר הנכון בעיני אלוהים.

זו הסיבה האמיתית לניצחון של המכבים על אויביהם, למרות כל הסיכויים.

כשאנחנו פועלים באומץ לעשות את הדבר הנכון בעיני ה', הוא עוזר ואנחנו מקבלים את חנוכה: חג התקווה, הגבורה והאור, דווקא ביום הכי חשוך בשנה.

כי אנחנו זורחים במיוחד אל מול הניגוד החשוך. במלחמות חסרות הסיכוי, בקרבות הכי קשים, כשאין לנו אף "חבר" בעולם, דווקא אז עם ישראל מתגלה בכל הדרו.

הקלישאה אומרת שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, ובמקרה שלנו – זה מדויק.

מתוך הניגוד, מתוך ההבדל בין האור לחושך מופיעה התקווה שאפשר לשנות ולתקן, ושאף פעם לא מאוחר מדי לקום ולהנהיג. כי אנחנו לא לבד ומובטח לנו שלעולם לא נהיה.

"כל יהודי הוא עולם מלא" פירושו גם שבכל יהודי טמונה היכולת להאיר את כל העולם – אם רק יאמין קצת.

אנחנו לא חגבים, לא משנה מה אומרים לנו בלי הרף כל המיואשים והטיפוסים ה"ריאליים".

אז תהיו מנהיגים ולא מובלים, תהיו מכבים ולא מתייוונים, תהיו חנוכה ולא פורים, תהיו אור ולא חושך.

ולמען ה', תאמינו שיכולים לתקן!