הפרופורציות של החיים

אבינועם הרש , ד' בטבת תשע"ט

ברגעים אלו ממש נלחם על חייו תינוק קטן שנפגע בפיגוע ביום ראשון האחרון. תאמינו לי שאני יודע מה זה הפגייה של בית החולים 'שערי צדק' - המקום המפחיד בעולם.

תינוקות קטנים. פגים. משקל של חבילת סוכר. בקושי. כל נשימה. רשרוש. דופק. מלחמת עולם. אף אחד לא שאל אותי לפני שנדחפתי לגשר הצר הזה של להיות הורה לילד שנולד פג.

גשר שמצדדיו ומתחתיו תהומות של פחד וייאוש. אל תסתכל למטה. רק קדימה. תאמינו, ביקשו מאיתנו. תאמינו. אתם חייבים להאמין כי מה כבר יש לו לאדם במצבים כאלו חוץ מהאמונה?

ושוב צפצוף של מוניטור. ושוב רופאים שמוקפצים. ושוב כל החיים שלך עוברים מנגד. ואז הראש שלך מוטח בחוזקה בחומת הפרופורציות של החיים:

מה אכפת לי עכשיו מכל הטרדות הקטנוניות והאינפנטיליות האלו שכל הזמן מנהלות אותי?

האוטו לא עבר טסט, והמשכנתא גדולה, וההוא פגע בי, וההיא בעבודה לא אמרה לי שלום ואת מי זה מעניין בכלל ברגעים האלו כשתינוק קטן מוקף בחוטים וצינורות נלחם בין חיים למוות.

ואתה מסתכל על היצור חסר הישע הזה שבוכה וצועק בדממת האינקובטור כי אפילו קול אין לו ובא לך לצרוח ולשאוג ולברוח ולעוף ולבעוט ולעשות כל דבר אחר שהוא לא התבוססות בחוסר האונים הזה שמקיף אותך מכל עבר.

ואולי, אולי בגלל כל התפילות והמחשבות והקבלות והמעשים הטובים של העם המיוחד הזה שלנו, שכרגע מתפלל וחושב על שירה בעלה עמיחי והתינוק שלהם, תגיע הישועה...

אנשים טובים באמצע הדרך והחיים והעבודה והפגישות והטרדות הקטנות: התפללו לרפואת שירה יעל בת ליאורה שרה והרך הנולד בן שירה יעל בתוך שאר חולי ישראל