עץ אחד - להעלות את ישראל קומה
עץ אחד - להעלות את ישראל קומה

הציונות עסקה בעיקר, בבניין הגוף הלאומי. אלפיים שנה של גלות, הפכו אותנו לעם בלי גוף. ההתעוררות הרוחנית לשוב לארץ ישראל, והתנועה הציונית, שבשלבים מכריעים ריכזה את המאמץ הלאומי לריבונות יהודית, הובילו להקמת גוף לאומי אחרי אלפי שנות גלות. חזון העצמות היבשות המתכנסות לגוף שלם הפך למציאות.

הגשמת המטרה הציונית, הציבה אתגר חדש בפני הגוף הלאומי - מילוי בייעוד וחזון רוחני. חוסר הבהירות הרוחני החל לתת את אותותיו. מלחמת יום כיפור, מלחמת המפרץ הראשונה, הסכמי אוסלו והגירוש מגוש קטיף, הן נקודות ציון מרכזיות, בתהליך הכרסום, שחל בעקרונות המכוננים של הגוף הלאומי - הזכות ההיסטורית על הארץ והאמונה ביכולת ההגנה העצמית של העם היהודי.

הכרסום, קנה לו מקום, בשכבות ההנהגה הפוליטית, הצבאית, המשפטית והתקשורתית. חוסר החזון הרוחני החל לכרסם באמיתות, שהציונות עצמה ניסחה: התיישבות, תרבות יהודית ייחודית, מדיניות צבאית מונחית הגנה ותגמול. המונחים הציוניים, שאפשרו את הקמת מדינת ישראל, מילים והגדרות של נחישות ונאמנות, החלו להישמע חלולים וחסרי תוכן, גם מפי מנהיגים, שהשורש שלהם הוא ציוני ולאומי מובהק.

העם היהודי חש את הצורך בשלב נוסף, בעליית קומה. אפשר לראות זאת, בתחושותיהם של תושבי הדרום, תושבי הצפון, תושבי יש"ע, הפריפריה הציונית, שמרגישה  שהלב הציוני כבר אינו מזרים חיים כבעבר.

הסיסמאות על עוצמה צבאית, מדינית ותרבותית, שוב אינן מבטאות עומק אמיתי. תל-אביב ביטאה במשך שנים את מרכז העולם החדש, הציוני. פעימות הלב התל-אביביות כבר לא מקיימות את הגוף. במובן הזה, ירושלים היא  השלב ההיסטורי הבא. הלב.

מדינת ישראל נמצאת בשלב, בו הייעוד הרוחני הופך להיות צורך קיומי. הייעוד הרוחני של העם היהודי הוא תורת ישראל. על התורה להיות התשתית הרוחנית והאינטלקטואלית, לתפיסת המציאות החדשה. מתוך חשיפת ובניית התשתית התרבותית של התורה, תבנה תפיסת ההנהגה החדשה.

הניתוח הזה גוזר בעקבותיו, מנהיגים, שמביאים לשדה ההנהגה את תפיסות הייסוד של הייעוד הרוחני. ביטחון והתיישבות , תרבות ומשפט, אשר יגזרו מתפיסת הייעוד הרוחני של עם ישראל, הם אלו שיובילו את העם ליכולת להתמודד עם אתגרי המציאות.

ההישגים הציוניים ראויים לשבח והודאה, הם לוו במסירות גוף ונפש והיו הכלי ליישום הנבואה של חזון העצמות היבשות. בספר ההיסטוריה היהודי, שמור להישגים אלו של הציונות מקום של כבוד. אולם עתה, הגיעה העת ליישום החלק השני בנבואת העצמות היבשות, הפחת הרוח בגוויה הלאומית.

הפחת הרוח, היא אינטרס יהודי מובהק. היא תיתן לציונות יכולת לעלות קומה. הרב קוק, זיהה את התהליכים של תקומת הגוף הלאומי, עם כוחו של משיח בן יוסף. גם ללא ייעודים רוחניים גלויים, ביססה הציונות את בניין הגוף הלאומי ובזה פעלה בהתאם ליעדים של עידן משיח בן יוסף. הייעודים הרוחניים נשמרו עד לתקופתו של משיח בן דוד מבית יהודה.

המציאות  מובילה אותנו להבנה כי הגיעה העת  לרוחו של משיח דוד, ליעדים רוחניים גלויים. חזון שייעודו הסופי הוא סנהדרין ונבואה מלכות ומקדש. יש אנשים שזה יכול להפחיד אותם, ליצור תחושה של מלחמה בין יוסף ליהודה, אולם המודל אותו מציב הנביא יחזקאל לזיקה בין יוסף יהודה, הוא מודל של חיבור ואחדות.

על גבי עץ יוסף מחברים את עץ יהודה. הבסיס ה'יוספי' מקבל רעננות וחיים חדשים, מעץ יהודה המתחבר אליו והם הופכים להיות עץ אחד. יש לבסס את עץ יהודה לנסח אותו ולבנות אותו. לאחר מכן, ההרכבה תהיה בטבעיות על התשתית ה'יוספית' החפצה חיים.