המבחנים החשובים של החיים   

אבינועם הרש , י"ד בטבת תשע"ט

פעם היה לנו בגרות בכיתה יא' ונוצר איזה פתח שבו אחד מהמשגיחים היה חייב ללכת לשירותים ותוך רגע התחילה מהומת אלוהים כאשר כל אחד מנסה להעתיק מהשני: היו שם תלמידים נהדרים מבתים טובים לצד תלמידים חלשים מבתים מורכבים ונראה שאתגר הכנות היה גדול על כולם.

רק יוגב, אחד מהתלמידים החלשים ביותר בכיתה שאבא שלו עבד למחייתו בתור עוזר בחנות המכולת השכונתית הסתכל על כולם בבוז (ככה שמעתי מכמה מהתלמידים שלי שהיו בכיתה )והמשיך להתרכז במבחן.

אחד מ'הנשמות הטובות' אמר לו ברשעות: "יוגב, דווקא אתה לא מעתיק? אתה צריך את זה הרבה יותר מכולנו!"

ואז הגיעה התשובה של יוגב שהיממה את כולם:

"יכול להיות. רק שאני מעדיף את האפס שלי, מאשר את העשר שתקבל וכולנו יודעים שהוא לא באמת שייך לך".

כעבור כמה רגעים הבוחן חזר מוקדם ממה שהכיתה חשבה ותפס את כל מי שהעתיק כאשר התלמיד היחיד שהציל את הכבוד האבוד של הכיתה ובית הספר היה יוגב החלש, שהחליט לא למכור את האמון שלו בעד הבגרות יהיה הציון שיקבל כמה שיהיה.

כעבור חודש הגיעו התוצאות כאשר מנהל בית הספר ביקש ממני ללוות אותו וביחד איתי נכנס לכיתה יא עם שקית כחולה.

ואז לתדהמת כולנו הוא הוציא מהשקית תמונה ממסוגרת כאשר בתוך התמונה היה לא אחר מאשר ציון המבחן של יוגב :71 (אני עדיין זוכר את המספר) במסגרת יפה עם ציפוי מזהב. ואז הוא אמר לתלמידים:

"הציון הזה, למרות שהוא נראה לכם אפור קצת, בשבילי ובשביל בית הספר שווה זהב ובדיוק בגלל זה אני הולך לתלות אותו במשרד שלי. הוא מסמל את כל שבית הספר הזה דוגל בו: אמון, מנהיגות והיכולת לשחות כנגד הזרם"

ואז הוא פנה ליוגב ואמר לו:

"יוגב, תמסור לאבא שלך שאני מעריך את החינוך שהוא נתן לך ושאני מאחל לו עוד הרבה נחת ממך. אתה הגאווה שלנו!".

לפני שבוע התחלתי בהכתבות לכיתה שלי ואמרתי להם שהרבה יותר חשוב לי מציון הוא האמון האישי והכבוד שלהם ורק לרגע אחד, נדמה לי שראיתי את המנהל האגדי שלנו, מציץ מן החלון ומחייך בשביעות רצון.