נטפי שפיות החלו לנטוף במרחב השיח הציבורי
כנגד הפמיניזם הרדיקלי, שבחסות ערך השיוויון כופר בהבדלים שבין איש לאישה, נשמע קולן של "שוברות שיוויון", קול שפוי ובריא, הטוען שטשטוש ההבדלים בין המינים אינו הדרך להעצמת האישה, והנשיות תמצא את מקומה וכבודה הראוי לה, לא בחיקוי ובהשוואה שטחית לגבריות, אלא בעולמה הייחודי והפנימי.
וכנגד ארגוני הלהט"ב שבחסות ערך זכויות הפרט נותנים 'פרשנויות חדשות' למושג המשפחה – נשמע קולם של "בוחרים במשפחה", הטוענים בקול צלול שהכרה בערך המשפחה איננו 'הומופוביה' אלא נקודת המוצא הבריאה והטבעית של החיים. יש מי שראו בעין שלילית את עצם קיומו של הארגון החדש "בוחרים במשפחה", ונזעקו לערוך למולו "הפגנת נגד", בטענה שאין להם זכות להתערב בענייניהם האישיים של אחרים, ובאופן שבו הם בוחרים לחיות את חייהם.
אך האמת צריכה להיאמר, שאת ההתערבות הפסולה בענייניהם של אחרים, יש לזקוף דווקא לאותם ארגונים להט"ביים, הפועלים כנגד פסיכולוגים המסייעים לבעלי נטיה הפוכה החפצים לשנות את הנטיה. ובעוד שניתוח כירורגי לשינוי המין נחשב לגיטימי – בהיותו נעשה לרצונו החופשי של הפציינט, טיפול פסיכולוגי נחשב פסול ?! הטרור הלהט"בי מונע מחקר ופיתוח מודלים טיפוליים וכמעט מוציא את הטיפול הפסיכולוגי אל מחוץ לחוק. האתיקה המקצועית הבסיסית מחייבת שלא להתנהג בפטרונות מתנשאת כלפי המטופל ולקבוע במקומו מה תהא טובתו ומה יהיה היעד הטיפולי.
אך פסיכולוגים המסייעים לגברים המעוניינים לעורר את המשיכה המינית לנשים – מוצאים עצמם נרדפים ומוחרמים.
וביחס לשאלת זכותם של זוגות חד מיניים לאמץ ילד, אשר עלתה לדיון סביב חוק הפונדקאות. נטיות הפוכות נוצרות על רקע התפתחותי, ויש לכך ביסוסים רבים. (מנגד, לתאוריה שלנטיות ההפוכות יש רקע גנטי, לא נמצא ביסוס כלל, וגם זו לא שוללת את ההשפעה הסביבתית והתפתחותית).
ילדים שיאומצו על ידי בעלי נטיות הפוכות, ההתפתחות המינית שלהם תושפע מכך (והמצופה היה שככל שהאמון ביכולת הטיפול קטן יותר, כך ההתנגדות לאפשרות זו תהיה גדולה יותר), ומעבר לכך, ברור הדבר שדמויות האב והאם מעצבות את עולמו הרגשי והנפשי של הילד, ויש משמעות עצומה להיעדרות דמות האב או דמות האם מחייו של הילד.
מי ייקח אחריות על כך? והאם ערך זכויות הפרט עומד רק לזכות בעלי נטיות הפוכות, ולא לזכות אותם ילדים?
לסיום כמה מילים בעקבות המאבק באלימות נגד נשים . אולי נשאל את עצמנו, כחברה החפצה בחיים, מה המתכון שמייצר אנשים אלימים, אימפולסיביים, וחסרי אמפתיה ורגישות לזולת, ומנגד מה גורם לאנשים להיות נינוחים, סבלניים, מאופקים, ועדינים. ובכן, אף שהנושא מורכב ותלוי בכל כך הרבה מרכיבים הנוכחים במארג החיים, הכל מתחיל מהילדות והקן המשפחתי. ילד שגדל במשפחה שבה ראה משחר ילדותו איך נראים יחסים תקינים בין אבא לאמא – בין איש לאישה, נצרבת בתודעתו ובנפשו מהי התייחסות ראויה לאישה.
ילד שצרכיו הרגשיים באו על סיפוקם, לא יהיה אימפולסיבי ואטום לרגשות האחר. אימפולסיביות, חוסר שליטה, ניצול גופו של אדם אחר לסיפוק צרכיו , מתפתחים על מצע של חסכים רגשיים, שגורמים לאדם לחוש רק את הרעב הפנימי שלו לאהבה ולחום, ולא לחוש את הזולת. משפחות עם מערכות יחסים יציבות ובריאות, מנחילות לבניהם ובנותיהם מהי סובלנות ומהי אהבה, מהו כבוד הזולת, מהי אמפתיה ומהי רגישות. זוהי הקומה הבסיסית.