הנסיגה מסוריה – מה קורה עכשיו?

קשה לדעת אם ההתקרבות המדינית של ירדן לרוסיה היא טקטית או אסטרטגית, אך אין ספק שהיא מבטאת היטב את דעת הקהל במזרח התיכון

ד"ר רונן יצחק , י"ז בטבת תשע"ט

ד"ר רונן יצחק
ד"ר רונן יצחק
צילום: יחצ

"טעות חמורה, שתרדוף את הממשל האמריקאי עוד שנים רבות", הסביר העיתונאי הלבנוני אסעד חידר את החלטת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להוציא את הכוחות האמריקאים מסוריה – החלטה שגררה ביקורת רבה לא רק בארצות הברית, אלא גם במדינות המערב ובמזרח התיכון.

בהתאם להחלטה, במהלך שלושת החודשים הקרובים עתידים להתפנות כ-2,000 החיילים האמריקאים המוצבים בסוריה בעיקר באזורים הכורדים בצפון ובצפון-מזרח סוריה, ומהווים חלק מהקואליציה המערבית הנלחמת בדאע"ש יחד עם כוחות בריטיים, צרפתים, גרמנים ועוד.

אין ספק כי ההחלטה האמריקאית תשפיע על מאזן הכוחות במזרח התיכון. בעוד שבעלי הברית הטבעיים של ארצות הברית באזור (הכוחות הכורדים, ישראל וירדן) עתידים להיפגע מההחלטה הזאת, הרי מתנגדיה (סוריה, איראן ורוסיה) הם המרוויחים הגדולים מכך.

לפי הערכות מודיעין, המלחמה בדאע"ש לא תמה והוא טרם הובס, בניגוד לטענת טראמפ. לכן, הוצאת הכוחות האמריקאים, שמוצבים בעיקר במרחב הכורדי, עוד בטרם הסתיימה המערכה נגדו, לא רק שתאפשר לו להשתקם ולחדש את הלחימה, אלא היא תותיר את הכוחות הכורדים ללא כל סיוע.

הכורדים, שהשליכו את יהבם על האמריקאים בשנים האחרונות, יישארו כעת ללא כל הגנה. הכוחות הכורדים שהופקרו על-ידי האמריקאים נתונים כעת בין הפטיש (משטר אסד) לסדן (הצבא התורכי) ויהיה עליהם להכריע בקרוב לאן פניהם מועדות האם לקרבות עקובים מדם מול הצבא התורכי או לפיוס עם משטר אסד.

גורם נוסף שנפגע מההחלטה האמריקאית, מלבד ישראל, היא ירדן. מדיווחי הפנטגון, מהחודשים האחרונים, עולה כי בירדן מוצבים כעת כ-1,500 חיילים אמריקאים. החשש בעמאן הוא כי השלב הבא של מדיניות ההתכנסות של ארצות הברית יהיה להסיג את הכוחות האלה, שאף שהם אינם עוסקים כיום בפעילות לחימתית, הם מהווים כוח הרתעה בפני גורמים עוינים המבקשים לערער את יציבות המשטר ההאשמי.

עם יציאתם של הכוחות האמריקאים מסוריה ובהיעדר כוח הרתעה אמריקאי משמעותי בירדן סביר להניח שאיראן תגביר את השפעתה גם בדרום סוריה – דבר שהיא נמנעת מלעשות אותו כיום באופן גלוי, ובכך תגשים את המדיניות האיראנית להתפשט גם לכיוון ירדן ואף להחדיר סוכנים לתוכה.

המשבר המדיני בין ירדן לארצות הברית, שהחל עם העברת השגרירות האמריקאית לירושלים במאי השנה, נמשך עם הפסקת התמיכה האמריקאית באונר"א והגיע לשיאו עם הסירוב הירדני לתמוך בעסקת המאה של הנשיא טראמפ, הביא את ירדן לחפש שותפים אסטרטגים חדשים באזור. ירדן חידשה את היחסים עם סוריה והשלימה, למעשה, עם המשך שלטונו של בשאר אל-אסד ושותפיו בסוריה, לרבות חזבאללה ואיראן. היא חידשה את פעילותו של מעבר נסיב (גבול סוריה-ירדן), שהיה סגור בשנים האחרונות. כמו כן, היא הגבירה את שיתוף הפעולה עם תורכיה, למורת רוחה של סעודיה.

לאחרונה התהדק שיתוף הפעולה גם עם רוסיה. מבחינת ירדן, רוסיה היא המדינה היחידה היכולה להגביל את חופש התנועה של איראן בסוריה ולמנוע ממנה לממש את מדיניותה כלפי ירדן.

קשה לדעת, בשלב הזה, אם ההתקרבות המדינית של ירדן לרוסיה היא טקטית או אסטרטגית, אך אין ספק שהיא מבטאת היטב את דעת הקהל במזרח התיכון בכלל ובירדן בפרט, שרואה ברוסיה את בעל הבית האמיתי, שאיתו צריך לקבוע את סדר היום החדש באזור.