איך מנצחים?

מפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי חייבות למזג את הרשימה, כאן ועכשיו. מיד. מחר. אם אתם רוצים שהציבור ילך אחריכם כאיש אחד, תתחילו בכך בעצמכם.

איתמר סג"ל , י"ח בטבת תשע"ט

הבחירות הגיעו, בהצלחה לכולם. יש הרבה מה לעשות כדי שהציונות הדתית תנצח ותזכה בייצוג הולם, והזמן קצר. אבל כדי שמשהו באמת יזוז, שני דברים חייבים לקרות, עכשיו.

מפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי חייבות למזג את הרשימה, כאן ועכשיו. מיד. מחר. אם אתם רוצים שהציבור ילך אחריכם כאיש אחד, תתחילו בכך בעצמכם. תוכיחו שאתם בית, תוכיחו שאתם איחוד. הציבור מחכה לרוח חדשה, חזון ושותפות, ולא מריבות ועסקנות. הציבור צריך להרגיש גאוות יחידה וביטחון, ולא מחלוקות לכלוכים, ספינים והדלפות בלתי פוסקות. אם בא לכם על מספר דו ספרתי של מנדטים, אל תחכו לרגע האחרון, ואל תבכו אחר כך על הקשית של ביבי ששותה בקלילות את כל המנדטים. ציבור אוהב להרגיש חלק מדבר גדול, לחוש תחושה של כוח, עוצמה, בהירות, וחזון בריר ונהיר. זו המשימה הראשונה, והדחופה ביותר של המפלגות שמתיימרות לייצג את הציונות הדתית.

אבל רגע לפני האיחוד עם מפלגת הבית היהודי, ויפה שעה אחת קודם, על מפלגת האיחוד הלאומי להתבגר ולקחת את ההחלטה הנכונה והמתבקשת, החלטה שתיתן למפלגה הזו זכות קיום משמעותית, ולהעמיד בראשה את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. בניגוד לפריימריז הסבוכים של חברי הבית היהודי, באיחוד הלאומי מדובר על מרכז קטן שרק הוא יקבע מי יעמוד בראש. ובחבורה קטנה, כמו במשפחה, לא נעים להדיח את אבא וזה גם קצת חוצפה. אורי אריאל הוא האבא הבוגר של הפוליטיקה הדתית לאומית. הוא ותיק, הוא מסור, הוא מנוסה, והוא עשה הרבה, הרבה מאד. רבים מחברי המרכז ובכלל חבים לו באמת על פעולות רבות שהוא עשה למענם, ולמען המפעלים החינוכיים, התרבותיים או ההתיישבותיים שהם עומדים בראשם או שותפים להם.

אלא שמה לעשות, לפוליטיקה כללים אחרים. עם הכרת הטוב ו'כיבוד הורים' לא מנצחים בקלפי. את הקלפי מנצחים עם רעננות, חריפות, דם חדש, חזון, קבלות, וגם אומנות פוליטית ממולחת. על חברי המרכז להתעלות מעל האידיאל הפרטי, ולעשות את הדבר הנכון: למנות את בצלאל סמוטריץ' בראש האיחוד הלאומי.

בצלאל לא צריך אותנו כדי לחתום לו על הקבלות. מבחינת השמאל, בצלאל מנהל בפועל את ממשלת ישראל. הם אולי קצת מגזימים, אבל ממש לא מפריזים. בכהונה אחת, בצלאל הצליח להפוך חלומות למציאות. חוק ההסדרה למשל, שהיה נראה כגחמה של אורלב, חוק שנפל כבר בהצבעה הטרומית באיומים של ביבי לפטר כל שר שיצביע בעד, הפך למציאות בזכות עקשנות, חכמה ויוזמה של חבר כנסת צעיר וחצוף. וזו באמת רק דוגמא אחת. בצלאל הוא סדין אדום רציני בעיני ציבור גדול בכנסת ומחוצה לה, כי כולם מודים שמדובר בשור נוגח מאיים עם הרבה מאד שכל.

בצלאל יודע להאמין, לחלום, וגם לבצע, וכעת על המפלגה להפקיד בידיו את כלי העבודה. בצלאל הוא אדם עם כנפי רוח, אבל עם רגליים נטועות עמוק עמוק בקרקע המציאות, אומר ועושה, חולם ומקיים. בצלאל הוא ציפור דרור, והוא צריך שיעזרו לו לעוף. אילו היה אורי שומע לי, היה מעניק בעצמו את הירושה לבן הצעיר, לגדי שצימח קרניים. חכמים אמרו שאין אדם מתקנא בבנו. אם חכם לבך בני, אמר שלמה המלך ישמח ליבי אז גם אני. שמח בו, אורי, בבן שגידלת. שמח בדור החדש שהצמחת. תן לו את השרביט, סייע בעדו. אין זה פחיתות כבוד, זו בגרות ואחריות.