ממלכת האיגלואים והאקסלים

מתן דנסקר , כ"ז בטבת תשע"ט

דנסקר
דנסקר
צילום: עצמי

ההחלטה של בנט לנטוש את מפלגת הציונות הדתית חשפה במערומיה את התרבות הפוליטית חסרת הנאמנות והקרה כקרח שהשתלטה על רבים במגזר. מצד שני, מי שנוטש יומם וליל את מנהיגיו שלא יצפה שאלו לא ינטשו אותו.

במוקד ההתקפה של בנט ושקד במסיבת העיתונאים בתל אביב לא עמדו נתניהו, השמאל, או רעיון שתי המדינות, אלא התרבות הפוליטית של עסקני הציונות הדתית. כמי שגדל בה וכאיש המחנה הלאומי, קשה היה לי לצפות בזה. בנט נראה כמו יוסף בבור, המשתפך בפני אחיו ובפיו כמו גם דבריו של יוסף: ״אני אחיכם אשר זרקתם מצרימה".

בנט הבין שתקרת הזכוכית של הבית היהודי מסתכמת במנדטים בודדים. הבית היהודי מילאה את תפקידה כמשרתת האינטרס האישי שלו, ועכשיו ניתן לנטוש את נחלתו. ממי למד בנט את התרבות הפוליטית הזו? הוא למד זאת מהמנגנון הפוליטי של רבים בחברה אותה הוא התיימר לייצג.

יש משהו קר בחישוב הפוליטי הזה. במהותו הוא רציונלי ובעיקרו הוא דבר חיובי המסייע לצמצום המפלגות המגזריות. זו לא הכללה גסה, הדבר בא לידי ביטוי במערכות הבחירות האחרונה, בצורה שאינה ניתנת לערעור. איך לכל הרוחות ב-2015 נתניהו הצליח בשבוע לגזול מנדטים רבים כל כך מבנט, האיש שדיבר את שפתם והחזיר את גאוותם של הסרוגים?

משום שהריאל-פוליטיק חזק יותר מכל נאמנות שהיא. כאשר אתה פג תוקף, ישליכו אותך לפח כמו שקית חלב, העיקר שהשמאל לא יעלה לשלטון. שבוע אחד אתה משיח, ושבוע לאחר מכן ינקבו את צמיגיך כפי שעשו לזמביש, שגם הוא מבוניה הגדולים של הארץ הזאת וגם הוא הפך להיות מוקצה אצל רבים בחברה שלו.

העסקנים הפוליטיים האלו תחמו את האידיאולוגיה הארץ ישראלית בטבלאות אקסל של יעיל ולא יעיל. סרסר בבחורות, היה אנאלפבית דיפלומטי, היה דובר צה"ל בהתנתקות, כל עוד אתה מדבר עכשיו את שפתי ויש בך גרם של יעילות, נישא אותך על כפיים. הבעיה בתרבות הזו היא שהיא מצמצמת את גבולות הגזרה של הוויכוח. שהיא רוצחת את הפלורליזם וגורמת לחברה הכי חלוצית וקרבית במדינה להיעשות למי שיפילו אותך מהאלונקה כשתהיה כבד מדי. 

ראו מקרה אריק שרון, בשמם הוא חצה את התעלה, והוא בנה את בתיהם. למרות אובדן הישובים בחבל עזה אין היום יהודי חי או מת שבנה יותר ממנו בארץ ישראל. אך כל זה לא משנה. האיש שהיה למלך ישראל הפך לבוגד, מוקצה מחמת המיאוס של שומרי הכשרות הארץ ישראלית באיו"ש.

גלעד בנו שעכשיו מתמודד בליכוד והוא המועמד הפייבוריט במחוז דרום הפך למוקד החיסול של חלק מחברי המרכז בשומרון ויהודה. כך לדוגמה משתקף במאמרו בשבוע שעבר של שבח שטרן, איש בעל זכויות רבות בבניין הארץ. את שטרן לא מעניין שגלעד הוא איש מעמיק שמגיע לשולחן עם פתרונות אמיתיים להשתלטות הבדואים על הנגב, שמבין בכלכלה, שיודע את האתגרים ומדבר עליהם לעומק, איש לאומי מובהק.

מה זה משנה כאשר שם משפחתו הינו שרון, וסומן עליו איקס בטבלת האקסל של שטרן. גלעד חשב אחרת, אזי שהוא לא לאומי, ולא ימני ולעזאזל העובדות. חמור מכך, לשטרן אין בעיה להוציא דיבה ולטעון ששרון תכנן נסיגה נרחבת גם ביו"ש, הגם שזו טענה נטולת בסיס.

אותו הדבר קרה בשבוע שעבר לראש מועצת אפרת שהעז לומר שיש מי שעושים ביש"ע ״סחר מכר בגופות״ בתמורת בנייה ביישובים. מיד זעמו עליו, השמיצו אותו, כינו אותו שמאלני. ומה הוא בסה"כ אמר, שאת ארץ ישראל צריך לבנות כל השנה ולא במשוואה חולנית ביחס ילדים שנרצחו?

בסופו של דבר התרבות הזו יורה רק ברגלנו שלנו. התחושה שמי שעומד מולך הוא חברך ביום, ומשמיצך בלילה, מתנקמת כפי שהוכיח בנט. כאשר אתה בונה מנגנון פוליטי ללא רגש, כשאין משמעות לחברות, כאשר אתה מבקש להיות הנציג היחידי של ארץ ישראל - אתה עושה עוול לתרבות הוויכוח ולמחנה הלאומי כולו. ראוי שחלק מהנציגים הבולטים ביש"ע ובליכוד ישנאו פחות ויזכרו חסד נעורים ולא ימתאו עצמם במידבר הפוליטי בארץ לא זרועה