דרך לא עוזבים, בית לא עוזבים

מיכאל דוכן , כ"ח בטבת תשע"ט

מיכאל דוכן
מיכאל דוכן
צילום: אישי

ככל שעובר הזמן, העניין מתחדד יותר. ללא כל קשר לניתוח הפוליטי, האם הפרדת הציונות הדתית מנפתלי ואיילת נכונה לנו או לא, האם ההקלה ההדדית משתלמת פוליטית. להבנתי, יש לדון בעיתוי. המהלך הזה, דווקא בעת הזאת – הוא בגידה מבישה משתי סיבות.

האחת: לפני כחודשיים וחצי החוקה שונתה באגרסיביות ע"י נפתלי בנט והפכה את השליטה במפלגה לשלטון יחיד, רוקנה את מוסדות המפלגה מתוכן ובכך יצרה מציאות שבה נותר כאוס מוחלט מהרגע שיושב הראש פרש. לפי הפרסומים בנט קנה את מפלגתו החדשה לפני כארבעה חודשים, כלומר מספר שבועות לפני שינוי החוקה.

השניה: לפרוש מאה ימים לפני הבחירות בלי להשאיר זמן להתארגנות, תוך גניבת כספי מימון המפלגות (בעזרת גלגל שלישי שמהותית לא מתאים ללוק החדש של בנט), ממחישה יותר מכל שהמפלגה, מוסדותיה והציבור שהיא מייצגת היו כלים בידיו של בנט, לצורך מטרה אחת: קידום עצמי.

במקור ראשון השבוע מתפרסמת קריקטורה, בה רואים את הקטר של שקד ובנט מתנתק מהקרון של הציונות הדתית ורץ קדימה. ובכן, יש לומר באופן ברור: לא רק את אנשי הציונות הדתית הם נטשו. הם נטשו את הערכים, הם נטשו את ההסתכלות המורכבת על המציאות, הם נטשו את השטח שמורכב מעשייה של ישיבות, מכינות, גרעינים תורניים ומשימתיים, ארגוני נוער ומוסדות חינוך, הם נטשו את הציבור שמבין ששינויים במציאות הם שינויי עומק שמגיעים לאחר שנים רבות של עבודה סיזיפית ויומיומית. לשקד ובנט אין זמן לזה, הם ממהרים לראשות הממשלה.

ואחרי הכל למרות העלבון כולנו ידענו למה אנחנו נכנסים. השידוך הזה עם נפתלי היה טוב לעיתים אבל היו בו חריקות לאורך כל הדרך. ידענו שהמפץ הזה יגיע, רק לא ידענו מתי. כעת עלינו להרים את הראש ולרוץ קדימה, הציבור הזה פעל במציאות הרבה לפני שבנט הפציע לחיינו וימשיך הרבה אחרי שהוא יעלם מחיינו.

הבית היהודי והאיחוד הלאומי צריכים לרוץ ברשימה אחת. לבחור מועמדים ערכיים, הנאמנים לרוח הציונות הדתית, ושסדר יומם מחויב לעשייה לטובת כלל תושבי מדינת ישראל מתוך נאמנות לתורת ישראל.

ועלינו, הציבור שגדל בבית המדרש הזה, מוטל לא לעזוב את הדרך. להתכנס כולנו סביב הבית היהודי-האיחוד הלאומי, הסיעה היחידה הנושאת את הדגלים לאורם חונכנו לשלמות התורה, העם והארץ.