על טרור, שב"כ ושטיפת מוח

אלישוב הר שלום , ב' בשבט תשע"ט

אלישוב בר שלום
אלישוב בר שלום
צילום: אלישוב הר שלום

השכחה לפעמים היא תרופה ולפעמים היא בעוכרנו. ברור כשמש לכל בר דעת כי המאבק הוא אינו טרור יהודי (עצם המושג הזה הוא כבר ניסיון לשטיפת מוח), ואפילו לא הטרור הערבי.

המאבק הוא מאבק על הדעת. ולא צריך אירוע כזה או אחר קיצוני או פחות. זהו מהלך רב שנים ומשומן היטב בחסות טובי המוחות. התקשורת וגופים נוספים המושכים בחוטים חפצים להוביל את דעת הקהל למקום מאוד מסוים. הרחק הרחק מן האמת. השלום. הביטחון והאחדות.

המאבק הזה הוא קשה ביותר מאחר ואנו צורכים כיום מן המדיה באופן אינטנסיבי ביותר, מהלך של בירור דורש הרבה כוחות נפש ויציאה מהמוכר ומהתמכרות לסקופים ללא בסיס. שימת לב לפרטים הקטנים כמו למשל אי השימוש הרווח בפרסומי התקשורת במילה רצח אלא הריגה בכל הקשור לאוכלוסיה היהודית. התנחלות ולא ישוב. מיידה אבנים ולא מחבלים. בני מיעוטים ולא ערבים וכן על זה הדרך.

בראיון שנעשה לפני מספר שנים אמר אבישי רביב סוכן שבכ בכיר בדימוס שהתחזה זמן רב לפעיל ימין דומיננטי כי כל  מטרת פעילותו הייתה להתסיס את הנוער ותושבי יהודה ושמרון בכדי שתהא לגיטמציה ברורה לפנוי כל שטחי יהודה ושמרון. ועבודתו נעשתה במלאכת מחשבת  שהרי כולנו זוכרים היטב,מאז ועד היום את יצחק רבין ראש הממשלה דאז במדי אס אס מוצג בשלטי ענק בהפגנות הימין. מעשה ידיו של אבישי רביב בכבודו ובעצמו. 

כמה שנים טובות קדימה. 31 ביולי 2015

אל דומא ומשפחת דוואבשה. מגיעות שמועות על עינויי נערים במרתפי השבכ. נוצר לחץ איום ונורא על המערכת, והפלא ופלא באותו זמן הייתה חתונה של מקרובי אותם נערים ואיזה תיזמון נפלא בכדי לעורר פרובקציה שתרעיד את אמות הסיפים וקצת תתיר את הרצועה החונקת סביב השב"כ.

מגיע אדם שעד היום הנוכחים בחתונה לא הצליחו להבין מי הוא ומאיזה צד של המקרובים הוא מגיע. מחכה לשעת כושר ושולף את תמונותיהם של משפחת דוואבשה. ומכאן הכל מתגלגל נפלא. התקשורת חוגגת. השב"כ נושם לרווחה והציבור המום. והנערים? דמם הותר.

חזרה אלינו.

בימים האחרונים דוברות השב"כ עבודת קשה. אירוע "מכונן" כמו חתונת השנאה כבר לא יוכל לחזור על עצמו. אז בוא נחשוב, ראיות? אין. לחץ ציבורי? יש. מה נעשה? הא יופי סרטון של ילד שורף דגל ישראל (לאחר הבימוי המקצועי בכלא עכו ושחקני תאטרון השב"כ כיצד נוכל לדעת את אמיתותו של סירטון זה?)

במאמר מוסגר אומר שאותי זה מאוד מדאיג שאחרי שבוע חקירות בשב"כ ללא עורך דין חקירות קשות ופוגעניות הממצאים הנמצאים הם הסירטון הזה. "המלמד על יחסיהם הקיצוני של החשודים לסמלי המדינה" (מתוך הודעה של דוברות השב"כ). במילות אחרות תראו הם כבר לא משלנו האמת שזה לא מדאיג זה פשוט הזוי.

תעצרו לחשוב על זה רגע בשכל ישר. כיצד קשורה חקירת רצח בתנאים מחפירים לדעתו או השקפתו של נער בן 15 בגיל ההתבגרות שרק בחודש האחרון חי במציאות של הלוויה אחרי הלוויה אחרי הלוויה?

רבות ניתן לדון על איך מתקנים ומחברים חזרה את הנוער הזה לערכי המדינה (או לחילופין מקבלים את הלגיטמיות בלחשוב אחרת)  קשה לעשות את זה כאשר הם גדלים בצל עינויים והרס וחוסר אמון מוחלט וטראומתי.

למען האמת לא צריך להיות נער גבעות קיצוני בשביל לחוות את תחושת הלבד וחוסר האמון הקשה במערכת, מספיק להיות חייל צה"ל, לדוגמא. 

אכן עם יד על הלב. לאזרח הפשוט קשה להאמין שהדברים מתנהלים כך.עד לפני שבוע דיבורים על עינויים היו נשמעים כמו עוד קונספרציה משוגעת. 

אנו נדרשים למהלך אמיץ של ניקוי השולחן. נדרשים להבין יותר ויותר שמה שנראה הוא לאו דווקא ישנו. ושהמציאות מבעד למסך והעדשה היא לא אחרת מהיכל תמורות אחד גדול. מציאות מדומה של ממש. וזאת יש לומר בפה מלא! כל זמן שהילדים הללו במרתפי השב"כ לא תיתכן שום חתירה לאמת וצדק.

והכל מוחזק כלא אמין בעליל

גם את התקשורת יש להשאיר במקומה בתוך מכשירי המסכים ותו לא. מה כן ניתן לעשות? צאו הקשיבו וראו במו עיניכם.

יותר קל. נוח ואפשרי להפנות אצבע מאשימה לילדים האלה חסרי הרסן והמשמעת. מאשר להפנות את האצבע המאשימה למערכת והממסד. 

קשה לקחת שנים על גבי שנים של אמון מוחלט וכעת להטיל בו ספקות. אנו שוכחים ש"הטרור היהודי" החל אולי לפני כחמש שנים כמה זמן משתולל לו הטרור הערבי?!? 

ועוד דבר כל קבוצה אנושית החיה בפחד וחוסר ביטחון מייצרת אנרכיה. ואני שאלה. לו היינו בטוחים במדינתנו היה צורך במה שקוראים לו " טרור יהודי"? אני בטוח שלא!. אז האצבע מופנת שלא באשמתנו לכיון הלא נכון.  

איני מבקש שתשנו את דעתכם. זה קצת יותר מדי לבקש לחבק את הנוער הזה ולהבין ללבו וכאבו. אך לכל הפחות אל תקנו את הרעל הזה שמוכרים לכם. 

אלה הילדים שלנו! לא מחבלים.