אין פה שחור ולבן
אין פה שחור ולבן

דוקטור, תגידי, הורמונים שאת נותנת לי הם לא מסוכנים? את המשפט האל-מותי הזה זכיתי לשמוע אלפי פעמים בשנות הפז"ם הארוכות שלי כרופאה. והיא מבלבלת אותי.

הרי לא גררתי אותה מהרחוב למרפאה. היא הגיעה לכאן כדי לקבל טיפול הורמונלי. ואולי היא צודקת. כי לכל תרופה ולכל טיפול ולכל מהלך שאנחנו עושים, תמיד יהיו שני צדדים. אולי תופיע תופעת לוואי בלתי קרויה. 

אולי אפילו נצטרך להפסיק את הטיפול בגינה. אבל זה חלק מהריקוד היומי שלנו מעל בימת חיינו. אנחנו לוקחים סיכונים- גם כשעוברים את הכביש. אבל זה חלק מכללי המשחק. ולאחר שהמטופל קבל תמונה פנורמית של התועלות מול החסרונות של הטיפול, הוא יבחר מה מתאים לו ורק לו.

אבל ההסתדרות הרפואית חושבת אחרת. אם מטופל מגיע עם מצוקה רגשית חברתית רוחנית שמבקשת מענה, ויש בידינו כלים כדי לנסות להקל עליו, אז זאת חובתנו. אדם מאמין, שחי באקלים אמוני וחברתי בה הקמת משפחה היא קיומית עבורו, חש מצוקה גדולה כשזה נראה כמו חלום רחוק עבורו. ובל נשכח שבאחוז ניכר מהמקרים, הוא נמצא באזור הדמדומים אשר הוא לא יום ולא לילה . קרי- הוא לא ממש בעל נטייה אחרת. הוא פשוט מבולבל. ומבקש להבין מה עובר עליו והאם אכן זה מצביע על חריגה מהנורמה.

כשמטופל מגיע זה רק סופו של הסיפור שלו. הוא בישל את הפנייה זה זמן רב. יש בעיה שהוא מבקש לפתור. ואמנם- האתגר גדול והפתרונות חמקמקות כמו נפשו של האדם פעמים שהטיפול מחולל פלאים  ופעמים שהוא אף מסב נזק. אבל זכותו של אדם לבחור.

וגם לאיומים קשים על 'טרור יהודי' יש כמה פנים. האם בנסיעה לרחלים לתמיכה בבנים אכן מדובר בחשש פקוח נפש? ואם כן מצווה לחלל עליהם את השבת .שמא לא? בוודאי שאין פה שחור ולבן. ולגבי לב בעניין- גם פה התמונה מורכבת. חשוב לשמור על שלום המדינה וכבודה. וחשוב לכבד  קטינים שאופף אותם חשד עלום. ואני שואלת- איפה האגודה לשלום הילד? למה נאלם קולו? האם יש ילדים שדמם כחול מהאחרים? כנראה שהתמונה הופכת לחד ממדית  ושחורה משחור כשצבע דמך אינו כחול או כשאתה גר מעבר לקו הירוק. מופלא מבינתי.

גם לברכת הגשמים ישנם כמה פנים. כשנוטפים גשמי הברכה מעל לגגותינו, וחם לנו בתוך הבית הממוזג פנימה, ותשועת הכנרת נשמעת בצלילות, ובעלי השדות ברינה יגלו, והשלג בחרמון נערם עוד ועוד.  ואני תמיד חושבת על החיילים הרטובים אי שם רחוק מכאן. ומודה להם מכל הלב על העוז והגבורה.