על בריונים, משתיקים, שתקנים, מכשילים ומתערבים

דודי אמסלם, שי ניצן, בני גנץ, שולי מועלם-רפאלי והשמאל/תקשורת – כל אחד בדרכו מקשה ומסבך את מערכת הבחירות הסבוכה ממילא.

ד"ר רון בריימן , ו' בשבט תשע"ט

עצמי

אינני מכיר את חבר הכנסת דוד (דודי) אמסלם, ואינני מתפעל מסגנונו. יש הרואים בו ובהתנהגותו סוג של בריונות.

אבל, גם מי שסגנונו איננו נחמד רשאי להביע את דעתו, וזו ראוי שתישקל לגופה. אמסלם התבטא לאחרונה שאם היועץ המשפטי לממשלה יחליט להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה שבועות אחדים לפני הבחירות, המעשה יגרום לכך ש"מיליונים ייצאו לרחובות".

שמעתי את הדברים ולא הזדעזעתי. האיש לא איים במהפכה. דבריו היו הערכה שבמקרה כזה התוצאה תהיה ש"מיליונים ייצאו לרחובות" בדרכם לקלפי כדי לממש את זכותם הדמוקרטית ולהצביע עבור המועמד והרשימה שנראים להם.

כאשר מספר בעלי זכות הבחירה בישראל הוא כ- 5 מיליון ו- 200,000 אזרחים ואזרחיות, וכאשר הסקרים מנבאים לליכוד כרבע (30) מן החברים בכנסת הבאה, המשמעות היא שכ- 1 מיליון ו- 300 אלף קולות יינתנו לליכוד. כאשר הסקרים מעריכים שגוש הימין צפוי לקבל כמחצית (60) מן החברים בכנסת הבאה, המשמעות היא שכ- 2 מיליון ו- 600,000 קולות יינתנו לליכוד ולשאר גוש הימין. במלים אחרות, "מיליונים ייצאו לרחובות" ויצביעו למפלגות ולרשימות שימליצו לנשיא המדינה להטיל על בנימין נתניהו את הרכבת הממשלה הבאה. זו הערכה סבירה ולא איום.

במפלגת השמאל/תקשורת מיהרו להתנפל על דבריו של אמסלם, בלי להאזין לדבריו ובלי לערוך את החשבון הפשוט הנ"ל. הגדיל לעשות פרקליט המדינה, אשר התבטא כפוליטיקאי ממחנה רק-לא-נתניהו וגינה בחריפות את דברי אמסלם, במלים אחרות, הוא, עובד מדינה בכיר ככל שיהיה, פעל כדי להשתיק ולסתום את פיו של חבר כנסת נבחר. אולי חבר הכנסת אמסלם הוא דמות שנויה במחלוקת, אבל גם פרקליט המדינה הוא דמות כזו, קל וחומר לנוכח התבטאותו זו.

הכוכב התורן של גוש השמאל/תקשורת הוא הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף במילואים בני גנץ. הסקרים מנבאים לו ולמפלגתו, שזה עתה נרשמה, כשמינית (15) מן החברים בכנסת הבאה.  המשמעות היא שכ- 650,000 בוחרים מוכנים לתת את קולם למי שטרם פרסם את מצעו ותכניותיו – מה זה אומר על הבוחר הישראלי? – ואף לא הגדיר לאיזה תפקיד הוא חותר אם ייבחר לכנסת.

תפקיד ראש הממשלה? ממילא אין לו הניסיון הדרוש לכך ואין לו אפשרות לגבש קואליציה שתתמוך בו ותמליץ עליו לנשיא המדינה. תפקיד שר הביטחון בממשלת נתניהו? סביר יותר, ואולי אף סיכם על כך עם ראש הממשלה. זהו ההסבר הסביר ביותר לשתקנות המתמשכת שלו, ולכך שבניגוד לרב-אלוף במילואים משה (בוגי) יעלון וליו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי לא הודיע שלא יהיה שר בממשלת נתניהו. לא ברור במקרה זה מה הבטיח ראש הממשלה לאלופים במילואים יואב גלנט ועוזי דיין.

אינני מכיר את חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי אשר פרשה לאחרונה מן הבית היהודי, יחד עם חבריה שר החינוך נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד. הכוונה המוצהרת של שלושת חברי הכנסת שפרשו כדי להקים את הימין החדש היתה להקים מפלגה חילונית-דתית שתיתן כתובת להצבעה לימין החילוני שמימין לליכוד. לא היתה כוונה להקים עוד מפלגה דתית, כי כאלה לא חסרות. והנה, חברת הכנסת  שולי מועלם-רפאלי מטרפדת את הרעיון ועושה לו לא פחות מאשר סיכול ממוקד.

כאשר שולי מועלם-רפאלי מדברת על "מאבק על כניסה של תורה לכל אלמנט בחיים שלנו. ומדינת ישראל כולה בעזרת ה' שתלך למקום הזה של מחויבות של תורה והלכה יותר ויותר" היא משמיטה את הקרקע מתחת לימין החדש ושולחת את מצביעיו החילוניים הפוטנציאליים היישר לזרועותיו של הליכוד. אף מצביע חילוני אינו מסוגל להצביע עבור המסר המאיים: "מאבק על כניסה של תורה לכל אלמנט בחיים שלנו. ומדינת ישראל כולה בעזרת ה' שתלך למקום הזה של מחויבות של תורה והלכה יותר ויותר".

במלים אחרות, נתניהו יכול להירגע ולא לראות בימין החדש איום על הליכוד. הבעיה היחידה עם כל רסיסי הימין היא אובדן מאות אלפי קולות. שולי מועלם-רפאלי, בדבריה הבלתי-אחראיים, הגבירה סכנה זו, בין אם (במקרה הטוב) כתוצאה מאי-הבנת ייעודו של הימין החדש ובין אם (במקרה הרע) מתוך רצון להכשיל את הרך הנולד.

לאחרונה נפוצו בישראל חששות מפני התערבותה של מדינה זרה בתהליך הבחירות בישראל. כמובן שיש לעשות הכל כדי למנוע ולסכל התערבות אנטי-דמוקרטית כזו. כמובן שתמיד היה צריך לעשות הכל כדי למנוע ולסכל התערבות אנטי-דמוקרטית חיצונית.

איפה היו הצבועים האנטי-דמוקרטיים של מפלגת השמאל/תקשורת כאשר בעבר התגייסו ממשלים אמריקאים למען בחירתם של שמעון פרס, אהוד ברק, ציפי לבני לתפקיד ראש ממשלת ישראל? איפה היו הצבועים האנטי-דמוקרטיים של מפלגת השמאל/תקשורת כאשר בעבר ובהווה בחשו ובוחשות "מעצמות" קולוניאליסטיות אירופיות בענייניה הפנימיים של ישראל, משתתפות בבנייה ערבית בלתי-חוקית ביהודה ובשומרון, ומממנות גופים אוטו-אנטישמיים הפועלים בישראל, על אפה וחמתה של ממשלתה הנבחרת ובניגוד לרצון הבוחרים?

ושאלה נוספת: איפה היו גופי אכיפת החוק הרואים בסיקור אוהד של פוליטיקאי חשד לשוחד, כאשר עדר התקשורת בישראל התגייס למען בחירתם של שמעון פרס, אהוד ברק, ציפי לבני לתפקיד ראש ממשלת ישראל?