השאלה שגנץ לא ענה עליה

כשבני גנץ מאמץ אל ליבו את אמל אסעד, הוא חייב לענות האם גם הוא רואה בקביעה שארץ ישראל שייכת ליהודים – חוצפה.

חגי הוברמן , ח' בשבט תשע"ט

דעות בני גנץ
בני גנץ
צילום: עצמי

הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ שבר את שתיקתו בדרישה לשנות את חוק הלאום, כפי שדרשו ממנו חבורת הדרוזים מהשמאל.

אני לא רוצה לדבר על בני גנץ, אלא על גנרל אחר, תא"ל מיל' אמל אסעד, האיש ששיכנע את גנץ לפתוח את פיו באמירה שלילית על חוק הלאום.

לעם היהודי יש חוב ענק לעדה הדרוזית. עוד שנים רבות יצטרכו לעבור עד שנצליח לפרוע את החוב הזה. חוק הלאום, גם בנוסחו הנוכחי, לא ממעיט כהוא זה מהחוב הזה, לא פוגע בעדה הדרוזית כמלוא הנימה.

את אמל אסעד הכרתי לראשונה לפני 40 שנה כשהיה בדרגת סרן, סמג"ד בצנחנים – הוא היה אחד הדרוזים הראשונים שהתגייסו לצנחנים ולא לגדוד הדרוזי, ואף לחם בקרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים – קצין מוערך, אמיץ אהוב וישר, מושא להערצה של חייליו. גדוד 890 התפרס בגיזרת הר דב, והיחידה שבה שירתתי אני היתה כפופה לו. הכרתי אותו שנים אח"כ כשהייתי עיתונאי והוא מפקד חטיבת מנשה בצפון השומרון, שם לחם בטרור הפלשתיני בהישגים לא מבוטלים.

אבל משהו רע מאד עבר על אסעד, מאז פשט מדים, הצטרף לפוליטיקה, ניסה להתקבל למפלגת המרכז ונידחה, הצטרף לליכוד ונכשל, וכיום ממצב את מעמדו כאחד מראשי השמאל האנטי-ציוני.

בתשעה באב אשתקד, בתקופת הסערה על חוק הלאום, פירסם אסעד מכתב גלוי לראש הממשלה. ובו כתב את השורות הבאות: "מהיכן שאבתם את החוצפה לקבוע שייכות של הארץ ליהודים? על מה מבוססת טענת הזכות והבעלות של היהודים על הארץ? אם זו רק אותה אמונה משיחית בהבטחה אלוהית - למה שלא תחכו לבוא המשיח? (או שמא אתה אדוני ראש הממשלה הנך גם משיח היהודים אדוני הארץ?) האם אתה וחבורת השרים הסרים למשמעתך (או שאתה סר למשמעתם) באמת סבורים שיש לכם זכות לקבוע מיהם בעלי הארץ, או שמא אתם רק מחפשים כסות לערוותכם כך שתוכלו לקבוע ש"המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה" - גם על חשבון זכויותיהם של אזרחים לא יהודים, שלא לומר פלסטינאים בשטחים כבושים".

בשורות הספורות הללו, אמל אסעד עשה את צרכיו על דרגת התת-אלוף שהונחה על כתפיו. הוציא את עצמו מכלל הציבור הישראלי. אמל אסעד, עם כל זכויותיו ותרומתו הרבה לביטחון המדינה, פסל את עצמו בשורות החצופות הללו מכל שיח ודיון.

כשבני גנץ מאמץ אל ליבו את אמל אסעד, הוא חייב לענות האם גם הוא רואה בקביעה שארץ ישראל שייכת ליהודים – חוצפה.