הקמת הבית היהודי בישראל
הקמת הבית היהודי בישראל

מערכת הבחירות הנוכחית מוצאת שתי מפלגות ותיקות במצב לא נעים ודי דומה, מפלגת העבודה ומפלגת הבית היהודי, שתי המפלגות הללו התפצלו במפתיע ומחפשות את דרכן.

אם נתבונן במצבן, בפרספקטיבה של ההיסטוריה הפוליטית של התנועה הציונית, נוכל אולי להבין איך הגיעו דווקא שתיהן למצבן הנוכחי.

מפלגת העבודה היא ממשיכת דרכה של מפא"י ההיסטורית, שהתגלגלה דרך המותגים: המערך, העבודה, ישראל אחת, המחנה הציוני. הבית היהודי היא ממשיכת דרכן של המזרחי, הפועל המזרחי והמפד"ל.

בעבר, שתי התנועות הללו כרתו ביניהן ברית, שנקראה 'הברית ההיסטורית'. בשנות ה-30 של המאה ה-20 חתמה תנועת המזרחי עם מפא"י הסכם שיתוף פעולה, שכלל תמיכה במדיניות מפא"י ושמירת הצביון היהודי. הברית החזיקה מעמד זמן רב עד המהפך בשנת 1977. הברית הזו, ממחישה את הקשר בין הציונות לציונות הדתית באותן השנים. התפיסה הייתה, כי ההנהגה נתונה לציונות הכללית ואילו הציונות הדתית מסייעת בשמירת הצביון היהודי.

מזה כ-30 שנה ממשיכי הדרך של מפא"י, אינם ממשיכים את המעשה הציוני הקלאסי של האבות המייסדים. הם הולכים ושוקעים עד כדי חשש חדלון של מפלגתם. בשנים הללו, גם המפד"ל מחפשת את דרכה, לאור החולשה של האליטה הציונית המייסדת, ולאור עמעום הרצון והיכולת שלה לעיצוב סדר יום של צביון יהודי.

במהלך אותן השנים התרקמה ברית חלופית, תנועת הליכוד החליפה את מפא"י ההיסטורית. יחסי הכוחות נשמרים, הליכוד מוביל ומנהיג והציונות הדתית מסייעת. בברית הזאת, הדמיון בתפיסה המדינית בין מפלגת השלטון  לבין הציונות הדתית מייצר מרכז כובד של עשייה סביב הנושא המדיני, תוך המשך עמעום המרכזיות של הממד היהודי.

כתוצאה מתהליכים רוחניים ותרבותיים מתחיל תהליך של שינוי מגמה בציונות הדתית. מעבר מתודעה של תנועה מסייעת לתודעה של חתירה להנהגה. המהלך הפוליטי המשמעותי למימוש המגמה החדשה, היה הניסיון לגבש הנהגה לאומית יהודית ברשימה משותפת של ה'איחוד הלאומי' והמפד"ל ב-2006, ובהמשך הניסיון להקים את הבית היהודי ב-2009. הייתה זו הגשמה של הרצון לחתירה להנהגה, שקנה מקום בשכבות רחבות של הציונות הדתית. הכיוון היה התרכזות בנושאים ערכיים ובחינוך, וחזרה לחיזוק הזהות היהודית. ב-2012 הגיעו בנט ושקד, הם סיפקו את הסחורה ביחס לרצון להנהגה, ובישרו את הבשלתו של העידן החדש.

פרישתם של בנט ושקד חידדה את שאלת  מהות החתירה להנהגה, מדיניות לאומית או מדיניות יהודית?

במידה ופרישתם של בנט ושקד תחזיר את הבית היהודי לתפיסה הישנה, של מסייעים בלבד, שרידותו של הבית מוטלת בספק. העידן החדש כבר כאן, ותפקיד הציונות הדתית הוא להוביל ולהשפיע.

דרכו של 'הבית היהודי', היא דרך ההנהגה היהודית. הנהגה, שמאמינה בתורה ולא רק במסורת.

הציבור רוצה הנהגה יהודית. הנהגה, שעמדותיה המדיניות הן יהודיות, שרואה עצמה שליחה של ה' אלוקי ישראל, דהיינו, שליחה של הקב"ה ושל עמו. הנהגה יהודית שתוביל את מדינת ישראל לקומה ערכית חדשה. הנהגה יהודית שתפעל לתיקון המשפט והשבתו, שתחזק את קדושת המשפחה, שתחיל ריבונות על ארץ הקודש ותעודד עליה כהגשמת גאולה.

לחזון זה שותפים כל מורי דרכו של 'הבית היהודי', מצביעי 'הבייס' של המפלגה ומצביעי 'האיחוד הלאומי', 'עוצמה יהודית', תנועת 'יחד', חוזרים בתשובה, ובעלי כיפות שקופות. אם 'הבית היהודי' חפצת חיים, עליה לבחור בדרך ההנהגה היהודית, ולהתאחד עם הכוחות המאמינים בדרך זו.

זהו התפקיד המוטל עלינו כיום. אם נניף את דגל ההנהגה היהודית בשאיפה לייצר סדר יום יהודי במדינת ישראל, נהיה מכוונים לשליחות המוטלת עלינו ונצליח לאחד ציבור גדול לדרך אמיתית. הגיע הזמן להגשים את מהותו של 'הבית היהודי', 'הקמת בית יהודי במדינת ישראל'.