השתרבבות או אורך רוח

חיים לבני , י' בשבט תשע"ט

דעות חיים לבני
חיים לבני
צילום: עצמי

מי באמת הפך את הציונות הדתית מנגררת למובילה ופורצת דרך? לא, זה לא בנט!   

הוא הגיע הרבה אחרי שפרצנו להר חברון ולשומרון, הרבה אחרי שנאבקנו בפינוי סיני, כמה שנים אחרי שבמסירות נפש של ממש בלמנו את אסון אוסלו, וספגנו את תוצאותיו במחיר קרובינו וחברינו הי"ד, למען ארצנו-ייעודנו.

איכה הוסחו מדעתנו המקורות אדירי הרוח והחזון שהזרימו דם חדש ורוח גדולה בצעירי הציונות הדתית והעם כולו, והם אלו שהביאו את הציונות הדתית לפיתוח חזון ואופק משלה למפעל הציוני, ליוזמה ולמימוש ללא מורא או התנצלות, ועם זאת בסבלנות ובאורך רוח של קמעא קמעא.  

אז בעקבות אסון אוסלו, התפתחה תיאוריה של קיצור דרך- חתירה מלאכותית למנהיגות. רק משם נוכל להנהיג את העם בדרכנו. כך השתרבבו פייגלין וחבריו למפלגת השלטון בנסיון לצבור שם כח. העניין כשל!  ההשתלה לא עלתה יפה, וכגוף זר נפלט פייגלין מהליכוד הלאומי בעל החזון החילוני-קיומי. כנראה שאי אפשר לשרבב רעיון ודרך למפלגה אחרת ומשם לזכות במנהיגות.

והנה אך יצא המשתרבב הראשון, בא המשתרבב השני.  נפתלי בנט בא עם משהו חדש בפיו: נהפוך את המפד"ל למפלגת שלטון "כלל ישראלית" במקום מפלגה מגזרית.  ההבדל הוא שבעוד פייגלין ביצע השתרבבות יחידים, בנט לקח עימו מפלגה שלמה, ציבור שלם להרפתקת השתרבבות נוספת. לשם כך היה על ציבור זה לקפל כמה דגלים מגזריים, כביכול, בעיקר בנושאי דת ומדינה.

כך הפכה היהדות שהיא נשמת אפו וקיומו של העם היהודי לתופעה מגזרית וממילא שולית. רבנות ראשית כלל ישראלית- זה מגזרי! צביונו היהודי של צה"ל-מגזרי!  משפחה נורמלית, התא היסודי של הלאום- מגזרי!

כעת, ההכרעה העומדת לפני הציבור הציוני-דתי היא האם להמשיך לברוח מעצמו למען קונצזוס חדש ומטעה- 'יהדות ישראלית' שמו, או  לחזור להניף בגאון ובענווה את דגליו ואמונתו, ולפתוח בכך אופק אמיתי לכלל כולו.

אכן, יתכן ו'הימין החדש' יגיע לשלטון, אבל אז הוא יסתכל במראה ויראה שם את הימין הישן הלאומי-חילוני. אותה האדרת בשינוי גברת!

ציבור שלם יסתכל אז על עצמו, ובעיקר על דור ההמשך שלו, ויתאכזב לגלות מה נשאר מהאלמנט הדתי שלו.  או אז יביט לימינו ויראה שם, יציבה ובוטחת, את הציונות הדתית, המאמינה בדרכה, מתקדמת קמעא קמעא, מתוך אחריות לאומית, אל גאולת העם כולו.