זו אשכרה עבירה – אבל האם היא אפקטיבית?

כניסתו לתוקף של חוק צמצום השימוש במזומן

ד"ר גיל כהן , י"א בשבט תשע"ט

דעות ד"ר גיל כהן
ד"ר גיל כהן
צילום: האקדמית גליל מערבי

אלה מכם שמזפזפים בין ערוצי הטלוויזיה, בוודאי נתקלו בהפסקת הפרסומות, בסדרת תשדירי הפרסום תחת הסלוגן – "זו אשכרה עבירה!" המתייחסים לתשלום במזומן לבעלי מקצוע ועסקים.

לאלה מכם שפספסו, מדובר בקמפיין פרסום חדש בהובלתו של חיים הכט כחלק ממסע הסברה של רשות המיסים לקראת כניסתו לתוקף של החוק לצמצום השימוש במזומן במהלך החודש הקרוב.

כפי שניתן לראות בדברי ההסבר לחוק, כמו גם בדבריהם של נציגי רשות המיסים בכתבות ובראיונות שמפורסמים לאחרונה כחלק מקמפיין ההסברה, בליבו של החוק עומד הרצון לצמצם ולהיאבק בכלכלה השחורה בישראל, העומדת על פי ההערכות על 70 עד 200 מיליארד שקל בשנה ובבסיסה בעסקאות במזומן ללא כל דיווח ורישום דיגיטלי או אחר.

חששות שונים הועלו סביב החוק, ובמרכזם החשש שהוא יביא להגבלת הצמיחה בישראל, מתוך הטענה שאנשים יימנעו מלעשות עסקים עקב החשש מצורת התשלום וסנקציות החוק. אולם, נראה כי חשש זה אינו מוצדק ולא הוא זה שצריך להדאיג, שכן גם כיום ישנן אפשרויות תשלום מגוונות ושימוש נרחב באמצעי תשלום אלקטרונים, שמוכרים לציבור.

הבעיה האמתית בחוק נעוצה בעובדה, שלמרות שבממד ההצהרתי הוא ראוי וטוב, במובן המעשי הוא צפוי להתגלות כלא יעיל ובעל הצלחה שאינה משמעותית בהשגת מטרתו העיקרית – צמצומה של הכלכלה השחורה.

הדבר נובע משלושה חסרונות מרכזיים של החוק, הראשון שבהם נעוץ בעצם העובדה שהכלכלה השחורה מבוססת בחלקה הגדול על עסקאות קטנות או עסקאות לשיעורין (עסקאות קטנות ארוכות) של מאות ועד אלפי שקלים, ולא על עסקאות בהיקפים אליהם מתייחס החוק - עסקה מול עוסק או חברה שהיקפה הוא 10% או 11 אלף  ₪ (הנמוך ביניהם) ועסקה בין אנשים פרטיים בהיקף של עד 50 אלף ₪. הסכום הראו לדעתי הוא כמקובל בארצות אירופאיות בהן הגבילו את התשלום במזומן ל 1000 אירו.

הבעיה השנייה נובעת מהגדרת החוק של הסכום המותר לתשלום במזומן, 10% מהעסקה או 11 אלף הנמוך מבניהם. הגדרה זו מסבכת את הציבור ומקשה מאד על העברת המסר. טוב היה אם היו קובעים סכום מקסימאלי שקלי בלבד.

החיסרון השלישי של החוק נעוץ בסנקציות בגין הפרת הוראת אי תשלום במזומן בסכומים גדולים.  צודק חיים הכט בתשדיר הפרסומת בקביעתו כי תשלום במזומן שלא בהתאם להוראות החוק הוא אשכרה עבירה, אולם הסנקציה הפלילית היא על העסק ובעל המקצוע המקבל את התשלום בלבד, בעוד על המשלם מוטלת סנקציית קנס ללא אחריות פלילית.

בהיבט ההרתעתי יש לכך משמעות רבה, כפי שניתן לראות בעבירות פליליות אחרות דוגמת עבירת שוחד המטילה אחריות וסנקציות פליליות על נותן ומקבל השוחד כאחד. גזרה שווה לגבי חוק התשלום במזומן, אני סבור כי היה ראוי לקבוע כי תחול סנקציה פלילית על כלל משתתפי העסקה האסורה, וזאת על מנת למנוע שיתוף פעולה עברייני בין שני הצדדים לעסקה בדרך של מתן סכומים אסורים במזומן "מתחת לשולחן", או באמצעות חלוקה פיקטיבית של עסקה גדולה למספר עסקאות קטנות במטרה לעקוף את תחולת החוק. אולם, כאמור, בפועל אין זהו המצב- מה שמטיל ספק גדול לגבי מידת האפקטיביות של החוק להשגת מטרותיו.

חוק הגבלת השימוש במזומן הוא צעד בכיוון הנכון, אבל נראה כי מהר מאד יתגלגל לפתחה של הכנסת הבאה הצורך לתקנו, על מנת להבטיח שהוא אכן ישיג את מטרותיו.