לחזק את בדק הבית

יש לכנס את המרכז מחדש, ולשוב ולהחליט ברוב הדרוש את מה שהובא בישיבה האחרונה. שאם לא כן, לא נוכל אפילו להציג רשימה ליום הבחירות.

הרב דניאל שילה , ט"ו בשבט תשע"ט

אחר מעשה הנטישה הנמהר של נפתלי ואילת  מן הבית היהודי, הייתה המשימה העיקרית של נאמניו, להתעשת ולהציב מחדש את חומותיו.

היה ברור ש"הזמן קצר והמלאכה מרובה". ואז התברר שגם "הפועלים עצלים". ישיבת המרכז, אשר נועדה למצוא פתרון ליציאה מן המשבר בזמן קצר, הייתה רווית כעסים.

ברור ומובן למה. אולם הכעס הוא יועץ רע. כך נמצא במדרשים: "הכעס מסלק את הדעת" ו"הכעס מסלק את המאור". כעסים שהצטברו לאורך שנים, על כך שהמרכז הפך לחבורת אומרי הן, התפרצו לא בזמנם ולא במקומם.

הדקדקנות לקיים את חוקי בחירת המועמדים, ככתבו וכלשונו, לא התאימו למצב החדש. אין לבית היהודי מאגר קולות מובטח שיש רק לדון כיצד לחלקו. יש להביא אנשים ממחננו, חדורי הכרה ובעלי יכולת שכנוע, על מנת שיבואו קולות שכרגע אינם בטוחים . לשם כך התכנסו אנשים מביני דבר והביאו הצעה לועדת איתור. ההכרעה האחרונה נשארה בידי המרכז, אם לאשר את הצעות הועדה.

העומדים בראש נטשו את המערכה בעיצומה, והעול נפל על מנכ"ל הבית ניר אורבך. הוא מצידו השקיע מאמץ רב למצוא פיתרון, ו"חרדי החוקה" הכשילוהו. פעולתם הייתה "דמוית בג"ץ" . הוא בעל סמכות, אך אינו נושא באחריות לתוצאות פסיקותיו בשטח. כן גם אותם חברי מרכז. הם לא באו לומר כיצד תתבצענה דרישותיהם כשהקופה ריקה ומתרוקנת. לאחר ההצבעה נסעו איש לאוהלו ואחריהם – תוהו ובוהו.

יש לומר להם כדברי הנביא: "נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים". יש לכנס את המרכז מחדש, ולשוב ולהחליט ברוב הדרוש את מה שהובא בישיבה האחרונה. שאם לא כן, לא נוכל אפילו להציג רשימה ליום הבחירות. ההחלטה האחרונה אשר נפלה על ידי מיעוט קטן, הכעוס בצדק, עלולה להביא לשלטון השמאל בארץ.

אין לשמאל כל יכולת להביא למדינה תיקון משמעותי. כל מה שיוכל לעשות הוא להזיק כפי שעשה בשנות שלטונו.   יש להתגבר על חשבונות וכעסים, ולבוא ולחזק את בדק הבית.