סוף עידן בירושלים

אסף פריד , י"ז בשבט תשע"ט

דעות אסף פריד
אסף פריד
צילום: עצמי

השבוע, תחת דממה תקשורתית כמעט מחולטת. מסיים ניצב יורם הלוי שלוש שנים בתפקיד מפקד מחוז ירושלים. במקומו נכנס ניצב דורון ידיד, שכאן המקום לאחל לו בהצלחה בתפקידו. אם  תשאלו "מי היה מפקד מחוז ירושלים הקודם?", אני מעריך שגם לאחר דקות של ניסיון להיזכר. לא תמצאו מי שיענה מבלי לבדוק באינטרנט. גם אם תבקשו לנקוב בשמו של אחד מפקדי מחוז ירושלים ב50 השנה האחרונות, רבים יתקשו לענות על השאלה. אבל את יורם הלוי כולם מכירים.

בשלוש השנים האחרונות יצא לי לעבוד באופן ישיר ועקיף מול יורם הלוי. ומאחר, וכידוע לכל, יורם לא ממשיך במשטרה, אני מרשה לעצמי לומר מקצת שבחו של אדם.

כל קצין משטרה המקבל את האחריות על הר הבית יודע שיש לו ביד "תפוח אדמה לוהט", שהוא יכול רק להינזק ממנו, והתפקיד הזה יהיה בעבורו 'קוטל קריירה'. לכן קציני משטרה  רבים בחרו בגישה פאסיבית בכל הנוגע להר הבית. שב ואל תעשה עדיף, כל המשנה ידו על התחתונה, נשמור על הסטאוס קוו, היו המנטרות שהנחו את האחראים על המקום הקדוש. קציני משטרה בהר הבית לא העיזו לעשות דבר בלי לקבל אישור ברור וחד משמעי מהמפקדים שמעליהם, שכמובן נקטו באותה גישה. כך הפך הסטאטוס קוו (שכידוע אינו חובב יהודים) למציאות בלתי ניתנת לשינוי וכך הפך הוואקף לשליט בפועל של הר הבית.

יורם הלוי ניפץ את הגישה הזאת לרסיסים. הוא ביצע שינויים רבים בהר הבית, כפי השקפת עולמו המקצועית והערכית. יורם לא פחד להתעמת עם הוואקף, לא עם הירדנים וכנראה שגם עם פקידי משרד החוץ ולשכת ראש הממשלה. השינוים שבוצעו בהר הבית בשלוש השנים האחרונות  בלתי נתפשים. לפני שלוש שנים הר הבית היה טריטוריה איסלמית, בה שולטים כנופיות של מוראביאטת ומוראביטון, ותנועות איסלמיות שונות נאבקו על השליטה בוואקף שהיה הגוף הנותן לשוטרים את ההוראות. היום המצב בהר הבית שונה ב180 מעלות. הר הבית הפך לשקט ורגוע. המשטרה זרקה מן ההר את כל התנועות האיסלמיסטיות, והוואקף קיבל נבוט בראש שהחזיר אותו לגודלו המקורי (שזה גם יותר מידי...)

הלוי   העלה את  הנוכחות היהודית בהר הבית לראש סדר היום שלו, ודאג להיות מעורב באופן אישי בכל מה שקשור להר הבית בכלל, ולעליית יהודים בפרט. המעורבות שלו לא הסתפקה בקבלת   דוחות ודיוןחים. בכל אירוע גדול ומורכב כמו עליית יום ירושלים ותשעה באב, בהם עולים אלפים להר, הוא דאג להיות נוכח באופן אישי בשער הכניסה להר, לבוא ולראות בעצמו שהכול עובד כמו שצריך וגם לשמור על קשר אישי עם העולים ולשמוע מפיהם את הדרוש שיפור. ידוע לי על שני מקרים בהם שוטרים פגעו בעולים להר, כאשר יורם שמע על המקרה הוא לא הסתפק ב'ברור פנימי והפקת לקחים' אלא לא התבייש להרים טלפון והתנצל, בשם משטרת ישראל.

כפי שכבר כתבתי, שלוש השנים האחרונות, בהם פיקד יורם על מחוז ירושלים, היו כולם התקדמות אדירה בהר הבית, עקב קוצר היריעה אתייחס כאן בקצרה לשני נושאים בלבד.

הראשונה, התפיסה הציבורית של הר הבית. התפיסה הישנה של מערכת הביטחון שחלחלה לתקשורת ומשם לכל רבדי החברה הישראלית הייתה שהר הבית הוא "חבית חומר נפץ". הר הבית צוייר כאתר נפיץ ומאיים, שמספיק שילד קטן   יזרוק אליו גפרור בשביל ליצור תבערה גדולה. כך הצדיקו את עצמם כמבוגר האחראי להרחיק את הילד נושא הגפרורים מהר הבית. נקל לשער מיהם הילדים ומיהו המבוגר האחראי במשל...

דימוי זה עבר מן העולם ולא קיים יותר. הר הבית כבר אינו "חבית חומר נפץ". נכון, הר הבית הוא מקום קדוש, מקום רגיש, מקום בו מתמקד המאבק על ארץ ישראל כיום. אבל הפסקנו להפחיד את עצמנו לדעת. מותר לבצע שינויים בהר הבית. מותר למדינת ישראל להחיל את הריבונות בהר הבית ושום דבר לא יתפוצץ. בצעדיו האמיצים והבוטחים יורם הלוי אחראי במידה רבה לניטרול "חבית חומר הנפץ" הזה, ולמחיקתו מן הלקסיקון של ההגדרה להפחדה עצמית הזו.

השנייה, היא הקשר הממלכתי להר הבית. לפני כשנתיים וחצי נרצחה בקרית ארבע הילדה הלל יפה אריאל בעת שישנה במיטתה בביתה. מספר ימים אחרי סיום השבעה, ארגנו להוריה של הלל הי"ד, רינה ועמיחי אריאל, עליית תנחומים להר הבית. יורם הלוי הצטרף לעליה. לא הייתה סיבה מבצעית להצטרפותו של הלוי  לעליה, הוא לא יכל לשבת בחמ"ל ולשלוט משם במתרחש. ואם כבר בחר להיות נוכח בעצמו, הוא יכל לעמוד עם שאר השוטרים במעגל שהקיף את קבוצת העולים. אבל יורם לא התרחק. הוא ליווה אישית ומקרוב את האבלים רינה ועמיחי, והיה צמוד אליהם לאורך כל העליה. התנהגות זאת של מפקד מחוז ירושלים הפכה את עליית הנחמה, מעליה פרטית של משפחת אריאל לעליה ממלכתית, ששידרה מסר ברור מאוד לכל העולם. לא פלא שהשר הירדני הממונה על הר הבית שלח עוד מכתב נזעם לראש הממשלה בעקבות העליה הזאת...

יש לנו עוד הרבה מה לתקן בהר הבית ולהביא לשיבת המקדש, ויורם הלוי לא היה פעיל של שוחרי המקדש. אולם למרות שהוא היה קצין לויאלי למערכת וכפוף למדיניות הממשלה עם הסטאטוס קוו...  הנורא על כל המשתמע מכך, וכפי שנהג לומר "אני פועל במסגרת גבולות הגזרה שלי" כשמאידך מעולם לא הפנה אצבע מאשימה כלפי הדרגים שמעליו. למרות זאת הוא הוכיח יום אחר יום כמה המשטרה יכולה להועיל ולייעל.  בתקופתו חשנו שינוי עצום ביחס של המשטרה בכלל ושל הפיקוד בפרט.

אני מקווה שהתשתית החזקה שהשאיר אחריו יורם הלוי תשרת את הבאים אחריו ונמשיך לחזות בעינינו בשוב עם ה' ציון. ומאחל לכולנו שנזכה לראותו בתפקידים נוספים ובכירים, שיזכה להמשיך ולשרת בהם את עם ישראל בנאמנותו בכשרונו ובאומץ ליבו שהוכיחו את עצמם לטובה.