מלחמת אחים פלסטינים

חמאס נמצאת במצוקה כלכלית עקב התייבשות התמיכה האיראנית בשל הסנקציות וגם המשבר הכלכלי בתורכיה מעיב על מצב הרוח של ראשי חמאס

ד"ר מרדכי קידר , י"ח בשבט תשע"ט

בימים אלו עולה המתיחות בין חמאס בעזה והרשות הפלסטינית ברמאללה לדרגות גבוהות במיוחד, בשל מספר גורמים: המצב הכלכלי המדורדר בעזה, הפילוג הבלתי פתיר בין אש"ף וחמאס, הקיפאון במו"מ בין אש"ף וישראל, דחיית כל התקדמות בין ישראל והפלסטינים בשל הבחירות בישראל, התקרבות מועד פרסום "עסקת המאה" של הממשל האמריקני וההדלפות על תוכנה, התחזקות הקשרים בין ישראל ומדינות ערביות והיעדר כל אופק מדיני שיקפל את ישראל בחזרה אל תוך קוי 1949.

תנועת חמאס נמצאת במצוקה כלכלית עקב התייבשות התמיכה האיראנית בשל הסנקציות הכלכליות על איראן, וגם המשבר הכלכלי בתורכיה מעיב על מצב הרוח של ראשי חמאס, חביביו של הסולטאן ארדוע'אן. חברי חמאס ביהודה ושומרון נרדפים על ידי כוחות הביטחון של ישראל ושל הרש"פ הפועלים יומם ולילה, יד ביד, נגד חמאס.

בתחילת ינואר 2019 מופיע באתר מקורב לחמאס המאמר לקמן, עם תוספות הבהרה שלי.

הסיבות להיסטריה של מחמוד עבאס, מאמר של רא'פת מרה.

מי שמשקיף על התנהגותו של נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, מבחין שהוא חי בתנאים פוליטיים קשים ובמצב מתוח, והוא מקבל החלטות רעות מאוד נגד כל הפלסטינים.

מי שמשקיף על מחמוד עבאס רואה את הרשעות הגדולה השוכנת בקרבו, הוא קנאי וחושב במושגים של חיסול חשבונות, הוא נשלט על ידי נטייה לנקמנות, והוא אינו מהסס להזיק לכל הפלסטינים ולהפיץ רעל של שנאה לכל הכיוונים. אף איש פלסטיני או קבוצה פלסטינית לא ניצל משנאתו העיוורת של מחמוד עבאס.

גם מעשי הפשע שלו פגעו בתנועת הפתח עצמה, שהיא הצד המפסיד ביותר בגלל התנהגותו הפזיזה.

החל מלפני כמעט שנה קיבל מחמוד עבאס החלטות וצעדי ענישה נגד כל הפלסטינים, נגד פלגי אש"ף, נגד רצועת עזה ונגד אנשי תנועת הפת"ח. הוא התעקש להתעלם מדרישות הפלגים של אש"ף, שסירבו לכנס את המועצה הלאומית הפלסטינית ואת הוועד המרכזי של אש"ף תחת הכיבוש ובלי פיוס פלסטיני או הבנה לאומית אמיתית עם תנועת חמאס.

הוא חדל לשלם את משכורות עובדי תנועת הפת"ח, קיצץ את שכר האסירים והעצורים, עיכב את העברת הכספים לחולים, השעה את ההסכם עם חברות הניקיון של בתי החולים וניתק את החשמל מעזה.

עבאס פרסם החלטה לפזר את המועצה המחוקקת שנבחרה על ידי העם, הכשיל את הפיוס ואת הקמת ממשלת הסכמה (עם חמאס) וסילק את פקידי הרשות ממעבר רפיח (דבר שגרם לסגירת המעבר מצד מצרים). להחלטות אלה הצטרפו החלטות רעות אחרות.

יש כמה סיבות להתנהגות ההיסטרית הזו של מחמוד עבאס, שהעיקריות בהן הן:

1. העמידה האיתנה של חמאס במהלך השנה האחרונה אל מול צעדי הענישה של עבאס ומול המצור שהטיל על הרצועה, שכן תנועת חמאס עמדה איתן ולא נכנעה אלא הצליחה להתגבר על ניסיונות המצור שהוטל עליה מתוך כוונה להחליש אותה. חמאס סיכלה את תכנית עבאס באמצעות מדיניות נבונה מתוך קונצנזוס לאומי ומספר צעדים למתן שירותים בשטח.

2. תנועת חמאס ממשיכה לבצע פיגועים חמושים נגד הכיבוש הישראלי בגדה המערבית, שכן היא הצליחה להרוג כמה מחיילי הכיבוש, והעלתה את רמת העימות בגדה המערבית. פעולות אלה הקנו לחמאס משקל פוליטי ועממי גדול יותר, ועבאס ומערכת השלטון שלו מתגלים כבעלי תפקיד של ספק קטן של שירותי הביטחון, קבלן שתפקידו להגן על האויב.

3. תנועת החמאס הצליחה להקים פרויקט לאומי פלסטיני אמיתי הכולל את הרוב הגדול של מרכיבי החברה הפלסטינית, שכן חמאס הציבה ראייה לאומית מקיפה לדיאלוג עם אש"ף המבוסס על פיוס ושותפות, בחירות חופשיות וניהול מאוחד. עבאס מילא רק את תפקיד הסרבן שהשבית את כל המהלכים הללו.

4. צעדות השיבה המשיכו בתנופה המונית רחבה תוך הקרבה מופתית, והצליחו להשיג יותר מנקודת ניצחון אחת מול הכיבוש בצל ההתלכדות של כל הכוחות הפלשתינים והמוני עמנו בארץ ובחו"ל סביב החמאס.

5. תנועת חמאס הוכיחה את יכולתה לנטרל את הסכסוך עם מספר מדינות בעלות השפעה אזורית, להמשיך בדיאלוג ולפתוח ולהעצים את היחסים עם מדינות אלה.

6. קיימת הבנה הדדית חזקה בין הממשל האמריקני לבין ממשלת הכיבוש, והבנה זו הביאה את "עסקת המאה" וההכרה בירושלים כבירת הכיבוש. אלו גרמו לביטול כל תקווה של מחמוד עבאס להתחיל ליישב את הסכסוך עם ישראל, חיסלו את רעיון המדינה הפלסטינית (על חלק מפלסטין), הפכו את ההתנחלויות ללגיטימיות, ביטלו את זכות השיבה והציגו את אש"ף כאילו שהוא ארגון טרור. משמעות הדבר היא קריסתו של חלום המשא ומתן של אבו מאזן.

7. הציבור בתוך פלסטין ומחוץ לה תומך בתנועת חמאס ותמיכתו זו באה לידי ביטוי עז, ביותר מתחנה אחת, הן בבחירות החופשיות שנערכו באוניברסיטאות והן באמצעות קיום הבחירות במדינות המארחות את הפליטים הפלסטינים, שכן חמאס (בניגוד לאש"ף) מסוגלת לעמוד לצד הפליטים בדרישתם לקבל את זכויותיהם, כולל פיצויים על סבלם ארוך השנים ולהגן עליהם.

סיבות אלה ואחרות תרמו להפיכתו של מחמוד עבאס למעכב הדיאלוג הלאומי, להורס הפרויקט הלאומי הפלסטיני ואויב ההתנגדות בלי שקיבל את התמורה הפוליטית על כל מה שהעניק לכיבוש. בשבועות האחרונים הוא הגביר את הצהרותיו המעניקות הגנה לכיבוש, הוא מקפיד לקיים את התיאום הביטחוני (עם ישראל) ומסרב לכל צורות ההתנגדות.

הבעיה היא שהמפסיד הגדול ביותר של ההתנהגות ההיסטרית של עבאס הוא הסוגיה הפלסטינית והפרויקט הלאומי הפלסטיני, השהידים הגיבורים, הפצועים והאסירים, והדוגמה החיה לכך עבורנו היא משפחת ברגותי ומשפחת נעאלוה (משפחות המחבלים שרצחו יהודים בפיגועי החודשיים האחרונים).

עד כאן מאמרו של ראפת מרה, המביע את מה שחושבים חברי חמאס על עבאס ועל הרשות הפלסטינית. עבאס וחבריו בפת"ח לא נשארים חייבים: הם מדברים כל הזמן על הנזק האדיר שחמאס הסבה לחלום הפלסטיני כשהשתלטה על רצועת עזה בכוח הנשק, שכן השתלטות זו פקחה את עיני הישראלים לראות את המציאות שתיווצר ביהודה ושומרון, אם תיסוג ישראל מהם.

הפילוג משתק את יכולת התמרון הפוליטי של הפלסטינים, שכן העולם לא יודע מי מייצג את הפלסטינים ומי אחראי על גורלם. הפילוג מאפשר לכוחות עוינים כמו איראן להחדיר את השפעתם לתוך העם הפלסטיני, וזה מנוגד לאינטרס שלו להיות בעל ההחלטה בעניינו. כתוצאה מהפילוג וההאשמות העולות מעזה, דוגמת המאמר שהובא לעיל, עולה התמיכה בחמאס בקרב הערבים החיים ביהודה ושומרון, ולכן הסיכוי שישראל תאפשר הקמת מדינה פלסטינית הולך ופוחת.

לטענת אנשי אבו מאזן, תנועת החמאס אחראית לסבל של תושבי עזה, כי ההשתלטות על עזה הפכה את חמאס לאחראית בפועל על מה שקורה ברצועה. לכן מסרב אבו מאזן לממן את הרצועה כי אין לו שליטה על מה שנעשה בה בכספו.

לסיכום ניתן לומר שהפילוג בין אש"ף וחמאס, בין רמאללה ועזה, בין יהודה ושומרון והרצועה, הוא פילוג עמוק, ויותר מכך: קבוע. פה מדובר בשתי תרבויות, שתי ישויות, שתי אג'נדות, שאין בכל העולם גשר כל כך ארוך היכול לגשר בין תפיסות העולם המנחות את שני האזורים ואת הנהגותיהם.

ברקע קיימת השאלה האם בכלל קיים "עם פלסטיני". התשובה היא שלילית, שכן במזרח התיכון אין עמים אלא שבטים, והשבטים הערביים המתגוררים ביהודה ושומרון אינם אלה המתגוררים ברצועת עזה, ועובדה זו עומדת ברקע הסוציולוגי של הפילוג הפוליטי בין אש"ף וחמאס.