המוסר ההוטנטוטי של השמאל

מחנה השמאל מתאמץ להכתים את שרת המשפטים באמצעות פרשת אפי נווה, רק מפני שהיא הראשונה שהצליחה לגבור על 'השיטה' הנואלת לבחירת אנ"ש מהשמאל לכס המשפט

מנחם רהט , י"ח בשבט תשע"ט

    1.

נקיון הכפיים האישי, החריצות והדביקות המוחלטת באידיאולוגיה הלאומית, והלשון החדה והבלתי מתפשרת, שמרכיבים את ארגז הכלים של שרת המשפטים איילת שקד לכל אורך שנות פעילותה במשרד המשפטים, הציבו אותה בראש רשימת החיסול הווירטואלית של השמאל, ממש בשורה הראשונה, לצידו של בנימין נתניהו. שניהם מעלים לשמאל את הסעיף. עיתון הארץ, למשל, מתחרה עם עצמו בשאלה את מי להכפיש יותר – את נתניהו או את שקד 'המסוכנת' לדידו של הארץ לא פחות מנתניהו.

אבל מה לעשות, ששקד – בניגוד לתכונותיו החיוביות והשליליות של נתניהו (כמו למשל השבוע, כשנחשף הירי המטורלל שלו בתוך הנגמ"ש על מנת לחסל פוליטית את בנט) – אינה מספקת שום תחמושת נגדה. התנהלות החכמה הפכה אותה לסוג של טפלון. שום רבב לא דבק במי שבנויה, לחרדת השמאל, מחומרים שמהם עשויים מנהיגים בעלי פוטנציאל לראשות ממשלה.

2.

עד שצצה הפרשה המכוערת שבמוקדה ניצב היו"ר הפורש של לשכת עורכי הדין אפי נווה. או-אז נשלפה נגדה הטענה המוזרה, שבמאמציה לאזן את מערכת המשפט הישראלית ולעשותה למייצגת אל נכון את העם היושב בציון, באמצעות מינוי שופטים חדשים שאינם מייצגים את בית מדרשו המהפכני של אהרון ברק, היא העזה לחבור - שומו שמים! – לקואליציה בוועדה למינוי שופטים עם נציגי לשכת עורכי הדין (ובהם אפי נווה), ובאמצעותה ביצעה למעלה מ-300 מינויים חדשים (ובהם 2 שופטות יוצאות אתיופיה ושופטת חרדית), שאינם שיבוט אוטומטי של אהרון ברק, אביה הרוחני של 'כנופיית שלטון החוק', כניסוחו המזהיר של רובי ריבלין ב-2006

תפסנו אותה! – צוהלים בשמאל. היה עליה, טוען השמאל המצטמק, לזהות את השחיתות (לכאורה) של נווה ולברוח מכל ברית קואליציונית עימו בוועדה למינוי שופטים.

3.

השמאל כמו גם מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט, 'מחפשים' מזמן את שקד. יש להם ניסיון רב בצייד האנושי הזה. כך נהגו כלפי פוליטיקאים אחרים שקדמו לה. כאשר רק ניסו לתקן את חוליי מערכת המשפט, הם נדרסו באמצעות חקירות משטרה מופרכות, תפירת תיקים ותקשורת מגוייסת; ע"ע יעקב נאמן, רובי ריבלין, חיים רמון, אביגדור קהלני, גל הירש ועוד.  

אבל זה לא עבד אצל שקד, שעשויה כנראה מחומרים אחרים. אילוף הסוררת נכשל. עד שנפלה לידם פרשת נווה, שאף שאין לה כל קשר אליה, הפכו אותה לקרדום להכפשתה.

4.

ומהי איפוא הטענה כלפיה? שהיא פירקה את הקואליציה של השופטים עם לשכת עוה"ד, והקימה עם הלשכה קואליציה חדשה, לסיכול יוזמות השמאל להמשיך ולצבוע את ביהמ"ש בגוון אחד.

כאילו החוק או המוסר אוסרים הקמת קואליציה כזו או אחרת, באירגון כלשהו. הרי נשיאת העליון אסתר חיות הודתה במו פיה בקואליציה של השופטים עם הלשכה, וזאת כדי לסכל בחירת שופטים ש"אין להם אג'נדה". וכך אמרה כבוד הנשיאה: "...שיתוף פעולה בין לשכת עורכי הדין והשופטים, הוא שיתוף פעולה מיקצועי בבחירת המועמדים האיכותיים לתפקיד, אך לעומת זאת שיתוף פעולה בין לשכת עוה"ד לפוליטיקאים, טומן בחובו סכנה".

5.

הבנת את זה, ברוך? כאשר כבודם, כחולי הדם, מקימים קואליציה עם לשכת עוה"ד – זה סוּפר-מקצועי! אבל כל קואליציה אחרת מהווה סכנה. לקרוא פעמיים כדי להאמין שזה מה שהולך בקודש הקודשים של המשפט: אם נציגי עוה"ד פועלים כפי שהיא מצפְָּה מהם, ומסייעים להשליט על המערכת את האג'נדה השמאלנית, הפרו פלשתינית, האנטי ציונית, האנטי דתית והאנטי לאומית, שבקושי מקובלת אולי על שליש מהציבור (כולל הערבים ותומכי אש"ף), זה בסדר גמור. זה מקצועי וזה לגיטימי.

אבל אם נציגי עורכי הדין מתיישרים לפי עמדות שני השלישים האחרים של הציבור, ועם לפחות 90% עם הציבור היהודי, שלמרות התפצלותו הפוליטית אוהב את עמו ואת ארצו, את מדינתו ואת תרבותו היהודית – כי אז זוהי "סכנה חמורה". אם נציגי עורכי הדין פועלים לטובת איזון המערכת ולצירוף שופטים בעלי תפיסת עולם לאומית/יהודית/שמרנית וכו' – הם כמובן ראויים לכל גינוי.

6.

לקרוא ולא להאמין: כבודם, אבירי הצדק במגדל השן, באמת מאמינים שמה שמותר להם, אסור לאחרים. ולזה הם קוראים, ברוב איוולת, דמוקרטיה. מוסר הוטנטוטי במירעו.