עוצמת נתניהו ותחושת השליחות

לרוב האזרחים, להבדיל מפוליטיקאים ממורמרים ומעיתונאים רודפי סנסציות, יש הערכה עצומה לנתניהו.

תגיות: חיים שיין
הרב ד"ר חיים שיין , כ' בשבט תשע"ט

כבר שנים רבות, וביתר שאת מאז מערכת הבחירות של 2015, אני שואל את עצמי מאין בנימין נתניהו שואב את כוחות הנפש ועוצמת הרוח לעמוד מול ההכפשות, השיסוי והשנאה המוטחים ללא הרף בו ובבני משפחתו.

ערוצי הטלוויזיה, ערב־ערב, אינם מפסיקים לרגע את הניסיון הנואל להציג אותו כאדם מושחת, חשדות בפלילים מומצאים במוחות קודחים, ופייק־פרשנים מייצרים ים של פייק־ניוז. ההישגים האדירים של מדינת ישראל שהושגו בתקופת כהונתו מוצנעים ומוסתרים. 

ראש ממשלה לשעבר, קצר מועד, אכול קנאה ויוהרה, יורה ללא הרף מטחים הזויים, וברשתות החברתיות מתקיימת תחרות בין משמיצים מקצועיים. על היועץ המשפטי מופעל לחץ בלתי רגיל, בתקווה שיסייע להפיל את נתניהו ואיתו את שלטון הימין, כספים מחו"ל מיועדים לקמפיינים שליליים, ורכלנים במסווה של פרשנים רציניים מפיצים קטעי רכילות מרושעת כדי לסכסך בין נתניהו לבין שותפים אפשריים שלו להרכבת הממשלה הבאה.

המתמודדים מולו נדרשים להישבע על "הקפיטל" של קרל מרקס שלא יישבו איתו בממשלה, והסיסמה "רק לא ביבי" מזכירה לי ימים אפלים בתולדות העם היהודי "רק לא יהודים".

השמאל הממסדי והתקשורתי, גדולי המסיתים, הועידו לרבים ממנהיגי הימין אותה התייחסות. לבני משפחתי, שורדי שואה, שהגיעו לישראל על סיפון האונייה אלטלנה, היה ברור עד יומם האחרון מה היתה מטרת הירי מ"התותח הקדוש" על האונייה, כשבגין היה על סיפונה. בן־גוריון סירב במשך שנים רבות לנקוב בשמו של בגין וכינה אותו "זה שיושב לצד יוחנן בדר".

התנועה שעמד בראשה הודרה מעשייה שלטונית בסיסמה "חוץ מחרות ומק"י". לנכי האצ"ל מימי המאבק בבריטים לא ניתנה עזרה, ובגין נאלץ לפשוט יד על מנת לאסוף כסף כדי לשקמם. שנאת השמאל לימין וההסתה עוד מימי עלילת רצח ארלוזורוב לא פסקו לרגע. מי יכול לשכוח את השלטים "בגין רוצח"? הפוגה קלה היתה בתקופת האתרוג של שרון כשביצע את מדיניות השמאל. ההבדל היחיד בין אז לעכשיו הוא שאז הרקע למאבק החריף היה אידיאולוגי. היום, בהיעדר שמאל אידיאולוגי, נותרו רק שנאה אובססיבית וקנאה חולנית. רק בימים אלה קראנו שח"כ מהשמאל משווה ביו ח"כים מהימין לאנשי חמאס.

שאלת מקור העוצמה מתחדדת לאור ידיעה ברורה, שאני לא מכיר הרבה פוליטיקאים שהיו מוכנים לסבול לאורך שנים את להבות השנאה היוקדת. לעיתים אני מהרהר בשביל מה הוא צריך את האחריות האדירה ובה בעת את חוסר הפרגון והכרת הטוב.

כאזרח פרטי הוא יכול היה לקבל מיליונים למחקר מקרן וקסנר, להעביר ארבע הרצאות בשנה, מבלי צורך לראות ולקרוא את מופעי השטנה בתקשורת שחלחלו גם לעולם המשפט. רק מרושעים יטענו כי השררה היא מקור הנכונות לספוג את מטחי הבוז. לראש ממשלה אין שררה - רק עבדות, אחריות בלתי נתפסת לשלום המדינה ולאזרחיה. ראש הממשלה נמנע מלהשתתף בשמחות בגין סידורי אבטחה, אבלים מעדיפים שלא יבוא להלוויות עקב הצורך בהתקנת מגנומטרים, שלא לדבר על מופעים, סרטים ומחזות.

את התשובה מצאתי בשיר "הנדר" של זאב ז'בוטינסקי: "בְּיוֹם שֵׁרוּת אֲנִי כְמוֹט־נְחֹשֶׁת, כְּגוּשׁ־בַּרזֶל בִּידֵי נַפָּח וּשׁמוֹ - צִיּוֹן". רק מי שפועל מתוך תחושת שליחות עמוקה, להבטחת עתידה, ביטחונה ושגשוגה של המולדת, יכול לעמוד בגאון מול גלי הרשעות והרוע. ההיסטוריון פרופ' בנציון נתניהו ז"ל נטע בלב בנו את עוצמת השליחות וחשיבותה, מתוך ידיעה שליהודים אין מקצה שיפורים על טעויות היסטוריות, ואחיו יוני נתניהו הי"ד העצים את הנכונות למסור את הנפש כדי להגן על בני עמנו בכל מקום שהם שם. לרוב האזרחים, להבדיל מפוליטיקאים ממורמרים ומעיתונאים רודפי סנסציות, יש הערכה עצומה לנתניהו.

הם יודעים להוקיר את פועלו למען המדינה ואת הצלחתו להפוך אותה למעצמה. הם ישמחו אם ימשיך לתרום מכישרונו לטובת כלל אזרחי המדינה. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה רוב האזרחים חכמים ונבונים בוודאי לא פחות, ואולי יותר, מ"כוכבי הלכת" בפוליטיקה ובתקשורת.

באדיבות "ישראל היום"